הסיפורים הללו הם וריאציות וירטואוזיות על אותו מצב-יסוד: הדמות שבמרכז הסיפור מתאהבת נואשות, ומושא התאהבותה אינו מספק לה מה שציפתה, לרוב משום שאינו נכון לפריצת מסגרת, וגם משום שספק אם ממש קלט את מצב-העניינים. "הפגישה" היא אולי רק "חצי פגישה" - כל אחת משתי הדמויות קולטת אותה אחרת. על הדמות המרכזית להמשיך לבדה עם עצמה, לאחר האכזבה, תוך שהיא "לומדת" מן הדמות שלמולה ושואבת כוח מהפנמתה. אבל הכוח החדש, שנדמה לה שספחה, צמח למעשה מתוכה בתהליך עצמאי כבר לפני האכזבה. עיקרם של הסיפורים הוא המעקב אחר ההתפתחות הזאת, הסמויה-לכאורה, המובאת במרקם של פרטים ולשון שעמליה כהנא-כרמון היא רב-אמן ראשון במעלה שלהם.