הסיפור, הבנוי כפסיפס של מראות וקולות, נע במעגלי קורות משפחה הנרקמים בין שתי חתונות: זו של האם בראשית שנות השלושים בתל אביב הקטנה, וזו של הבת בראשית שנות החמישים בכפר קטן, בין שדות בוטנים וחרציות. המספרת קושרת בחן, בהומור ובכישרון רב את חוטי המשפחה וסערותיה ומשלבת את שפת דורה בשפת הדודים והדודות, המתובלת ביידיש עסיסית. על כל אלה שורה רוח של געגועים ואהבה.
"היא רצתה לכעוס עליו ולתעב אותו, אבל כל גופה כאב אליו. בחלומותיה בהקיץ, בשבתה בערבים לחכות לו במטבח, היה מופיע חנן מסתורי ומהפנט כמו בימיהם הראשונים. אז היה צועד לצידה, משמאלו האופניים וימינו מונחת על מותניה. "היא הייתה מדברת בשטף, לא תמיד ברור על מה, מתלהבת ומתרגזת, והוא אהב את הלהט הרגזני שלה. כאשר נשארה ללא עניין לדבר בו, היה מרכין את ראשו אל מול מצחה ומחייך. ליבה של פנינה היה הולם בין צלעותיה משום ששתי גומות חן זהות וחלקות היו צצות על לחייו והיא השתוקקה לנשק אותן. 'הכול אכפת לך, היה סונט בה. חוץ ממני'."
"עת דודים מאת מירי ורון הוא רומן שמשוקעים בו סיפורי משפחה, שנדלו מן החיים טבולים בהומור ועצב, אירוניה ואהדה, רשעות וחמלה. ברומן מצטיירים יחסי משפחה טעונים: אהבה חונקת, מניפולטיביות, רגשות אשם, בוגדנות, נטישה, אבל גם ידידות אמיצה ואהבה זכה. סוחפת במיוחד נקודת התצפית של הילדה הסקרנית, השוקקת לדעת וחוששת לדעת..." (גבריאלה אביגור רותם).
"עת דודים הוא רומן חם וחי, כתוב היטב, מצחיק וגם צובט לב, משוכלל ועמוק". (עמוס עוז).
מירי ורון, ילידת כפר ביל"ו. מרצה לספרות ולתיאטרון.
ספריה:
כלה עפה, קובץ סיפורים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988.
הפסקת חשמל, קובץ סיפורים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1994.
בערוב היום, מחקר על היצירה המאוחרת בחיי האמן, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון, "אשל" ומוסד ביאליק.