את קאלו אי אפשר להפיל – זאת יודע גם סוחר מתחיל בשוק הסיטונאי של תל אביב. קאלו, אחרי חמש שנים בשוק, כבר נעל נעליים לבנות כאחד הותיקים שיכלו להתהלך על הרמפה המרופשת בלי להכתים את נעליהם הלבנות. אבו מנאש – הוא סיפור אחר. לאבו מנאש אין נעלים לבנות. הוא מזמין נעלים פעם בשנה: עור משחיטה כשרה, עם סוליה עבה, עבודה מיוחדת של סנדלר שהוא מהבודדים שאבו מנאש מאמין בהם, כי לא מתפקידו של אבו-מנאש להאמין לאיש. נהפוך הוא: כקניין של פנצו תחנה מירושלים הוא מחויב לכך. כנציגה של עיר הקודש, הוא לובש גם בימי הקיץ החמים ביותר חליפה מלאה, תפורה בהזמנה מחנות ותיקה בבן יהודה, אבל למרות הלבוש הכבד ושבעים שנותיו, הוא הולך במהירות על הרמפה. ארבעים שנות ניסיון עושות את שלהן, ואפילו ארגז לפת מיותם ודחוי בפינה נידחת יזכה ממנו למבט חטוף...