הספר "עומס החום" רווי במצבים אנושיים מרגשים ורצוף בקטעי הומור, עצבות, משברים אישיים, אהבות ואכזבות. הוא חודר לרבדי חיים מגוונים, נקלע לסבכים ועורך חשבונות נפש נוקבים עד לסיומו הבלתי-מפוענח. עומס החום הוא סיפורם של המתחים התמידיים, לעתים בחבלים עבים ולעתים כנימים דקים, בין הצד הפרטי, האישי והכמוס של האדם לבין הצד הציבורי והכללי של החברה. מחירו של מצב זה הוא רב, וגיבור הספר, הויו ובנו, כל אחד בדורו וכל אחד בדרכו, מתייסרים בשל כך בכאבי נפש רבים. זהו סיפור ישראלי מאוד, המתרחש בארץ ומחוצה לה, שעלילתו נארגת, שתי וערב, בתוך האנומליה הנפשית שמצבים חברתיים ותביעות אנושיות מתנגשים בה אלה באלה. אהובתו של גיבור הספר אומרת לו בשיחה טפונית מניו יורק: "אני עדיין מחכה לך כאן. שם אין תקווה. זה מקום אבוד... אין עוד הרבה זמן. הימלט משם. זו ארץ אוכלת יושביה ובניה". אך הוא, למרות געגועיו, אינו יכול לנתק את החיבורים שמקשרים אותו למקום הזה. גד יעקבי הוא בן מושב שנשא בתפקידים רבים: היה שר בממשלות, שגריר לאו"ם, חבר כנסת, מרצה באוניברסיטה ויו"ר חברות כלכליות. גד יעקבי פרסם ספרי עיון בתחומי מדע המדינה, כלכלה וחברה, סיפורי ילדים ושני ספרי שירה. "עומס החום" הוא ספר הפרוזה הראשון שלו.