כמשוררים רבים אחרים אף לאה גולדברג ניסתה את כוחה בכתיבת סיפורת בדיונית: היא חיברה שלושה רומנים (רומן המכתבים מכתבים מנסיעה מדומה שראה אור ב-1937, הרומן והוא האור שנדפס ב-1946, ורומן נוסף, שנגנז, אבדות, ויצא לאור לאחורנה) לצד סיפורים קצרים, המובאים בספר זה; וכל זאת מבלי למנות את סיפוריה לילדים.
לאה גולדברג פרסמה את סיפוריה הקצרים בעיתונים ובכתבי עת, אך לא כינסה אותם בספר. רק לאחר מותה נאסף מיעוטם לראשונה בכרך הרביעי בסדרת כל כתביה (פרוזה, 1972, בעריכת טוביה ריבנר), ולאחר מכן בכרך דק שהוקדש רק לסיפוריה, ונגזר למעשה מפרוזה.
כעת מוגשת לקוראים מהדורה מקיפה של סיפוריה הקצרים, בין אלה – סיפוריה הראשונים של לאה גולדברג הצעירה, כפי שפורסמו בסוף שנות ה-20' ובמהלך שנות ה-30' של המאה העשרים בכתבי העת העבריים שראו אור בליטא ואחר כך בעיתונות הארץ-ישראלית, ומאז לא נדפסו שוב.
סיפור אחד שנמצא בעזבונה של לאה גולדברג ("ואלה ימות סטפן גֶרְט") רואה כאן אור לראשונה. חלק מהסיפורים עוסקים בנושאים האופייניים למכלול יצירתה של לאה גולדברג – למשל המתח שבין אירופה ומורשתה לבין ארץ ישראל ותרבותה המתגבשת, או השבר התרבותי שחוללה מלחמת העולם השנייה ועמידתו המורכבת של האמן בתוך החברה; לאחדים מהם רקע אוטוביוגרפי מובהק, בעיקר הסיפורים שעלילתם מתרחשת על רקע דמדומיה של רפובליקת ויימאר, בעצם שנות לימודיה של לאה גולדברג באוניברסיטאות ברלין ובון ("בסמטת העכברים" ו"נכר"); רבים מן הסיפורים נקשרים בדרך זו או אחרת לשירתה.
בסיום הספר מובאת אחרית דבר מקיפה המאירה את הסיפורים על רקע מכלול יצירתה של לאה גולדברג וזמנה, מאת גדעון טיקוצקי. בין השאר מגלה אחרית הדבר כיצד באחד מן הסיפורים, "קרוסלה", מתכתבת לאה גולדברג עם נתן אלתרמן מעל ראשי הקוראים; כיצד סיפור אחר, "ואלה ימות סטפן גֶרְט", הוא למעשה תגובתה האמנותית הראשונה של לאה גולדברג על פרוץ מלחמת העולם השנייה, ועוד.
את הספר ערכו גדעון טיקוצקי – חוקר ספרות, ופרופ' חמוטל בר-יוסף – משוררת, מתרגמת וחוקרת ספרות.
כל ספרי לאה גולדברג באתר >>