ב-1987 נפל דבר בספרות העברית. אל תודעת הקוראים פרץ קובץ צנום, עשרה סיפורים ראשונים מאת סופרת צעירה, אשר בישרו כתיבה אחרת ולשון שונה מאלה שהורגלנו בהן. הקובץ הזה, "לא רחוק ממרכז העיר", שחולל אקלים סיפורי חדש, אזל מזמן. חלק ניכר מן המעריצים שצברה כתיבתה של אורלי קסטל-בלום במהלך השנים, אפילו הם, אינם מכירים אותו. במבט-לאחור הוא מפתיע בבשלותו ומסמן את המסלולים שהמחברת המשיכה בהם מאז. והוא-עצמו כבר קסטל-בלום במיטבה.
במהדורה המחודשת של "הספריה הקטנה" מופיעים כל סיפורי הקובץ בסדר אחר ובנוסח חדש ומתוקן, שונה במעט.
*****
כולם להסתדר בשורה
מה מסתתר מאחורי ההקדשה?
לזכר אבי,
סלבו קסטל
ב-87' יצא לאור ספר ביכורים של הסופרת הצעירה אורלי קסטל-בלום, שכולו סיפורים הנוגעים במוות. בראיון שערכתי עמה באוגוסט 2007, היא סיפרה על הנסיבות שהובילו לכתיבתו: "הייתי אז בחודש השביעי להריוני ואבא שלי גסס בבית חולים איכילוב מסרטן הריאות. ידעתי שהוא הולך למות, ולי לא היה שום דבר, שום מקצוע, שום עתיד נראה לעין. אבא שלי מאוד רצה שאהיה רופאה ואני חושבת שהייתי בעיניו אכזבה. יומיים לפני שהוא מת אמרתי לעצמי 'אורלי, עכשיו ברצינות'. אז יומיים לפני פטירתו התחלתי לכתוב את הספר 'לא רחוק ממרכז העיר'. ידעתי שאבי עומד למות ושאני לא מסוגלת להכיל את מותו או להתמודד עם זה. בגלל זה בכל סיפור מופיע מוות".
ורד לי, הארץ- מוסף הארץ, יוני 2010