בקומדיה הראשונה של יעקב שבתאי, "כתר בראש", מכריז דויד המלך: "אני עוד חי!... זקן. טחורים... אבל עוד חי...!". בקומדיה שנונה, רצופת רגעים קומיים-גרוטסקיים על ימי דויד האחרונים, פתח יעקב שבתאי את דרכו על בימת התיאטרון העברי עם אבנר חזקיהו כדויד המלך ושמואל בונים כבמאי בסתו 1969.
לא תמיד אפשר להכיר את מחברם של הרומנים הקשים "זכרון דברים" ו"סוף דבר" בקומדיות שכתב. בעוד הוא אוחז ומנהג את משפטי הפרוזה שלו ביד ברזל, כופה על שפעת היצירתיות המתפרצת שלו מבנה מהודק ועקרונות מחמירים, מבלי להסיר מהם את שליטתו אפילו להרף עין - הרשה לכישרון הקומי הצבעוני שלו ולשליטה המופלאה שהיתה לו בלשון העברית לחגוג בחגיגת זיקוקי די נור במחזותיו.
במחזות הרשה לעצמו גם לשאול חומרים ותבניות מיצירות קלאסיות כמו התנ"ך, כתבי ההיסטוריונים העתיקים, או הדרמה הקלאסית: אריסטופאנס, מולייר ואחרים. החומרים והעלילות הקלאסיים איפשרו לו לגעת במציאות ההווה באון שונה לחלוטין משעשה זאת בפרוזה שלו - להאיר אותה מבחוץ ממרחק המאפשר לראות את פנימיותם של הדברים, את האמת, מעבר ללבוש הזמן והמקום. במיוחד ניכר הדבר בשתי הקומדיות המקראיות-היסטוריות: "כתר בראש" ו"אוכלים", אשר מציגות את המציאות באור קרוב לנו כל כך מבעד לפריזמה קומית-אירונית.
"מעשה ירושלמי" הוא מחזה שטרם הוצג. מעין רומןסה על הפרת שבועה ועונשה על יסוד אגדה יהודית מן המאה השתים-עשרה, המתאימה למיוזיקל, לאופרה או ליצירת מחול.
"המאנדראגולה" - הוא עיבוד חופשי מאד וצבעוני לקומדיה הרנאסנסית, שעשה יעקב שבתאי לתיאטרון חיפה ב-1971. "מתום פרשת חייו שניה של הנס וואלדמאר" - נכתב ב-1963.
זהו המחזה הראשון של יעקב שבתאי. הוא מציג ישראלי יליד גרמניה הבא לבקש את ירושת משפחתו 11 שנים אחרי תום מלחמת העולם השנייה. המחזה בעל הנימה הלירית-גרוטסקית-מקאברית הוגש לא גמור למועצה לתרבות ולאמנות וזכה בפרס הראשון בפברואר 1964. יעקב שבתאי לא סיים אותו מעולם. כאן הוא מובא, כמות שנשאר במגירת שולחנו. עוזי שביט.
ספרי יעקב שבתאי האחרים שיצאו בהוצאת "סימן קריאה הקיבוץ המאוחד" הם "הוד פרץ ממריא" - אסופת סיפורים, "זכרון דברים" ו"סוף דבר" - שני הרומנים, וכרך המחזות "נמר חברבורות ואחרים".