שני כתביו של אורי נ. גנסין ערוכים בידי דן מירון וישראל זמורה. בכרך הראשון: סיפורים, שירים, מאמרים, תרגומים ואגרות, הארות וביאורים; בכרך השני:שירים, מאמרים, תרגומים. אורי ניסן גנסין (1913-1881), סופר ומשורר עברי יליד אוקראינה. החל לכתוב בגיל צעיר, ועוד בהיותו תלמיד ישיבה בפּוֹצֶ'פּ, העיירה שבּה עברו עליו ימי ילדותו, הוציא עיתון בכתב יד ופרסם בו את שיריו. רשימתו הראשונה פורסמה ב'המליץ'. אחר כך פורסמו שיריו, תרגומיו ורשימותיו בין השאר ב'הצפירה' וב'הדור'. היה מקורב לברנר ולה' ד' נומברג. הִרבה לנדוד ברחבי רוסיה ופולין. ב-1904 ראה אור קובץ סיפוריו הראשון 'צללי החיים'. ב-1905 פורסם סיפורו 'הצידה' ב'הזמן' (וילנה), שבו התגבש סגנונו הלירי, האימפרסיוניסטי והמופנם ונולד גיבורו התלוש, האוטוביוגרפי. באותה שנה פורסם גם סיפורו 'סעודה מפסקת' ב'ספר השנה' של נחום סוקולוב. יחד עם ידידו שמעון ביחובסקי הקים את ההוצאה 'נסיונות' ובה הוציא לאור, בחוברת נפרדת, את סיפורו 'בינתיים' 1906. ב-1907 עקר ללונדון וערך עם ברנר את 'המעורר'. ב-1907 בא לארץ ישראל, ואולם לא מצא בה את מקומו וב-1908 שב לרוסיה. ב-1909/1910 פרסם את סיפורו הארוך 'בטרם' ב'רשפים' ואת סיפורו 'בגנים' שבמקורו היה כנראה חלק מ'בטרם', בכתב העת 'ספרות'. ב-1912 פרסם ב'הצפירה' את סיפורו הקצר 'קטטה'. סיפורו האחרון והארוך ביותר, 'אצל', פורסם לאחר מותו בקובץ 'נתיבות' (1913). כתביו יצאו לאור במהדורות אחדות. כתב גם מאמרים ביקורת ועסק בתרגום.