בסתיו 1994 יצאו שלושה תל אביבים – דריה בת השלוש, ושני הוריה, אלי ונתי – לחופשה קצרה באיטליה. "טיול בשלושה" מאת אלי הירש, סיפור מסע בתשעים-ושש סונטות, עוקב אחריהם למשך שבוע אחד: מאורבייטו עד סיינה. "לאסיזי הגענו לחוצים, כל אחד מהסיבות שלו... אני נלחצתי מהבכי ומיום הדין המכוסה, שבדמיוני הילכו אימים על הטיול כולו".
הטיול, שהתחיל ברגל שמאל, הופך עד מהרה למסע אינטנסיבי ורב תהפוכות, גלויות וסמויות – מסע של אהבה, של גילוי והתגלות, של יופי מסתורי ועוצר נשימה. הצורה המסוגננת (אך הטבעית והשקופה) של הסונטה "קולטת" לתוכה את הסיפור בקלות ובחן, ומאפשרת לו לזרום בלי להתפייט.
ניתן לקרוא את 'טיול בשלושה' כשיר אהבה ארוך – מחזור של סונטות אהבה – אבל האהבה הזאת אינה מצמצמת את החלל אלא פותחת ומרחיבה אותו, והוא מתמלא בפרטים, במראות, בתנועה, במסעות של הדמיון. ואולי זה מה שקובע את אופיו של סיפור האהבה – שהוא אינו משתלט על המרחב כולו אלא מפנה מקום גם למה שמעבר לו, לכמיהה ולגעגוע.