הספר "השקר הרביעי" הוא סיפוריהם של קבוצת אנשים החיה בעולם הפרובינציאלי הדחוס של מושב סְפָר מתפורר (לפני 1967). פניה המכאיבים של המציאות נגלים כאן באי-האמון הבסיסי שבין האנשים, באיבת ילדים להוריהם, בגילוי-עריות, במסתנן האונס אשה בת-המקום (או שרק מספרים כך), בנערה צעירה הנתקלת בצד האלים של בן-דודה הגברבר, במורה-חיילת היוצאת מדעתה, בבגידות ציניות, בגברים שלא הכל הם יודעים על נשותיהם, ועוד. הבדיה היא הכוח ההרסני העיקרי בעולמו של הספר, המכשיר של הרוע. ניתן לראות בספר "רומן-סיפורים" – שורת סיפורים רגישים, כתובים באירוניה עצובה, שמשותפים להם הדמויות והמקום. אבל קריאה אחרת תראה בספר רומן שבמרכזו, לאמיתו של דבר, המספרת שלו, הבודה אירועים, וגם דמויות שכלל לא היו, הבוררת את המתרחש ומספרת אותו לעצמה. בכך הופכים מאורעות הספר לביטוי עקיף לתהליך התוודעותה אל עולם ברוטאלי, שיש לפתח בו כוח שרידה, שיש לשים בו גדרות, גם אם הם עקומים, ולסמוך רק על כוחך שלך. תהליך הכתיבה הוא תהליך של התמודדות עם ריבוי פניה של הבדיה, עם הגרסאות השונות של עצימת-עיניים – שמצד אחד הן מקור של זדון וניתוק ומן המציאות, אך מצד אחר הן מפלט, מקור של איזשהו כוח מפרה לשרוד. הבדיה הספרותית, גולת הכותרת של כל השקרים, היא המאפשרת לעצום עיניים גם כשהן פקוחות לרווחה, או לפקוח עיניים גם כשהן עצומות; היא אחיזה מוגבלת, רק בינך לבינך – אבל זה מה שיש.