"העורבים" הוא סיפור על אנשים שנולדו בתוך קן מחניק וגידלו את ילדיהם בתוך אותו קן עצמו. בתנאים האלה, שלכאורה היו אמורים לספק ביטחון והגנה ואולי גם חום, הם צמחו כגוזלי עורבים: בודדים, חשדנים, קשים, פורשים כנפיים רק מעט וחסרי יכולת להתעופף ברוח החופשית ולמצוא להם מקום משלהם בעולם. יחידים שנמלטים מן הגורל הזה הם גוזלי הקוקיה. אלה, זרים אמיתיים או זרים בנפשם, לא שייכים, מוצאים בכנפיהם את הכוח להתעופף משם ולהעלם למקום אחר, לפחות עד הקיץ הבא. אבירמה גולן מביטה במשפחה היהודית-ישראלית בלי רחמנות ובלי הנחות. היא מתארת הורים, שכמו העורבים, ששים לתקוף כל זר שמאיים על ילדיהם, אבל הם עצמם, בתוך הקן, מוכנים להקריב את נפשו – ובמקרים מסויימים גם את חייו – של הילד, או לפחות להעלים עין מייסוריו, ובלבד שיישמר הסדר הנכון של המשפחה, הקן, השבט. במשוואה הזאת, הנשים הן הדומיננטיות. בעלות הכוח. הגברים נגררים אחריהן בחוסר אונים.