מירי, גיבורת הרומן, היא אשה צעירה שהאיש שלה נהרג בתאונת אימונים בצבא. כאלמנת-צה"ל היא מורדת בתהליך האבל המקובל ומסרבת לקחת חלק ב"פולחן" שהחברה קובעת לה כתחליף לאיש שהיא אוהבת. בעוד מגרש הגרוטאות של הזיכרון מתעתע וחסר ממשות, והעתיד הוא הבטחה חסרת כיסוי, פונה מירי ל"פרויקט" שבו תחיה, כביכול, את ההווה, הלומד מרגע לרגע ומטעין את עצמו בכל פעם מחדש: לאחר תקופה קצרה של הכחשת עצם מותו של הבעל היא מחליטה לממש את חייה כרצונה ולחיות עם האַין כיֵש – לא לקרוא תיגר על הטבע, על עצם עובדת המוות, אבל להמשיך לחיות עם הבעל גם במצבו הנוכחי של חוסר-חיים. כי מותו של אהוב אינו סיבה לשחרר את עצמנו ממנו, וה"ביחד" הוא עובדה נפרדת משאלת החיים או המוות.