בשנת 1987 חיבר יובל דניאלי, עם שכנו לאזור,
עלי אלון מעין שמר, את
רקוויאם לברוש. אמנם היצירה המשותפת נעשתה כתגובה לאינתיפאדה הראשונה, אך על פי השם, דומה כי שני היוצרים הללו, המוחים על ערך אחוות העמים שהסתאב מול עיניהם, עשו ועודם עושים ויוצרים דרך פני המקום. בכך הם מוחים ויוצרים את הפרדוקס של חייהם. הברוש מבטא את המקום, הרקוויאם מביע את הקינה על המיסה הקיבוצית הגדולה והמפוארת, שהופקדה בידיהם על ידי דור ההורים, והתמעטה והלכה והתפזרה כמו חול בידיהם, ידי בני הדור השני. המשימה לתיקון פני האדם באשר הוא הפכה לבית מסוים, מקומי, לאנשים שחיים בכפר ומחוברים אליו. הקינה היא תהייה, אם בכלל נחוץ רקוויאם, או אולי היש הקיים הוא יש שלם.
"אידיאולוגיות באות והולכות, הקיבוץ משתנה, ומה שנשאר זה הקשר הפיזי-ויזואלי-נפשי-נוסטלגי לנוף שהפך לטבע השני שלך, לגנים, לקשר למקום... זה אתה ואינך יכול להחליט פתאום שאינך אתה", מביא עלי אלון מדברי דניאלי עצמו...
קישורים:
תערוכה מקיפה ואלבום חדש לדניאלי