המחזה "מות דנטון" מאת גיאורג ביכנר הוא "דרמה קדחתנית של המהפכה בגמר שליחותה", כדברי מ. דורמן באחרית הדבר לספר זה. גיאורג ביכנר, שהיה מהפכן גרמני בתקופתו שלו, ראה בדנטון את האיש שבו נתגלמו יותר מבכל אדם אחר סתירותיה של המהפכה הצרפתית, כאשר החלה זו לקטול את מחולליה. המחזה מעלה את דמויותיהם של דנטון, שותפיו ויריביו בכוח דרמטי בלתי רגיל. גיאורג ביכנר, בן דורו של גתה, מת בטרם מלאו לו עשרים וחמש שנים. מחזותיו כמעט נשתכחו עד ראשית המאה העשרים, כאשר "נתגלה" מחדש. המחזות, ובעיקר "וויצק" ו"מות דנטון", היו מאז לנכסי צאן ברזל של התיאטרון (בארצות הדוברות גרמנית בלבד הועלה "מות דנטון" על הבמה יותר משלוש מאות פעמים מאז ראשית המאה). המחזה מובא כאן בתרגומו של שמעון לוי, ומצורף אליו הסיפור הביוגרפי הלא-גמור "לנץ", תיאור רגיש של תהליך אובדן שפיותו של אדם בטרם היות התיאוריות הפסיכולוגיות המודרניות. סיפור זה, שפורסם בשעתו ב"קשת", רואה כאן לראשונה אור בספר.