תבור הוא ספר שיריו הארבעה-עשר של ישראל אלירז. בספר זה מקיף המשורר את אחד הנושאים המרכזיים ביצירתו: הליכתו של האיש בתוך מקום כדי לשוב ולגלותו מתוכו. הוא החל מסע זה בדרך בית לחם (1980), המשיכו בטיול (1987) והגיע להבעתו המתומצתת מאוד באש אטית (1997).
תבור הוא יצירה קונטרפונקטית המשלבת גילויים מן המינראלי, הווגטאטיבי, האנושי והמאגי. ההבעה הלשונית מדוייקת עד גבול האפשרי. זו נשימה סגנונית שמעטות כמוה בשירתנו העכשווית.
הספר (ככתב יד בעילום שם) קיבל מידי אריאל הירשפלד ודוד וינפלד את הפרס הראשון ב"מפעלות ירושלים לספרות יפה", עירית ירושלים, תשנ"ח.