"תמיד סברתי שצריך להיזהר במינויים פוליטיים, וודאי להימנע ממינוי איש פוליטי מובהק למשרה כה רגישה וחשובה... אין ספק שמסביבת ראש הממשלה משודרת כוחנות רבה מדי, ומידה גדושה של פוליטיקה במובן הרע של המילה... מערכת המשפט איננה מקובלת על הכול ויש מי שמתייחסים אליה כאל מערכת כמעט נכרית ואין חובה מוסרית להישמע לחוקיה... המאבק העיקרי היום צריך להיות מאבק על חזרה לבסיס הציוני הקלאסי, שהיה מוסכם על כולם, מדוד בן-גוריון ועד מנחם בגין, למרות כל חילוקי הדעות ביניהם... יש שמנסים לשבור את ההסכמה הלאומית על הלגיטימיות של ההכרעה הדמוקרטית... מדיניות היא ניסיון למזג חזון ומציאות. אין די להאמין בחזון בלבד. להיות אדם שכולו מציאות, ללא חזון, גם זה רע מאוד... העם היהודי חי כמיעוט בארצות שונות אלפיים שנה. היהודים תמכו במאבק על זכויות האדם. כשאתה מיעוט ואתה נלחם על זכויות האדם אתה מגן בזה על האינטרס שלך. המבחן האמתי הוא כשאנחנו הרוב... בלי תקשורת חפשית אין דמוקרטיה...". שיחותי עם דן מרידור, יותר מעשרים שעות בעשר פגישות, החלו זמן קצר אחרי התפטרותו הדרמטית מממשלת בנימין נתניהו. לשיחות לא היתה יומרה להניב ביוגרפיה מקיפה, לא כל שכן מצע אידאולוגי שלם ומגובש. מטרתי היתה לחשוף במידת האפשר את שורשי הווייתו הרוחנית, התרבותית והפוליטית של דן מרידור, מצאצאי ה"משפחה הלוחמת" ותנועת חירות ההיסטורית, ואחד המועמדים להנהגת ה"ליכוד". כמו במהלך הקריירה הפוליטית שלו, כן בשיחות, התגלה דן מרידור כאיש הגון, משכיל, תרבותי, מאופק ומתון - נאמן לדרכו ולעצמו.