רנאטה יבלונסקה נולדה בפולין כארבע שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה חזרה לעיר הולדתה לודז', שם למדה בבית ספר יסודי ותיכון. בשנת 1950 החלה ללמוד עיתונאות באוניברסיטת ורשה, והמשיכה ללמוד ספרות ובלשנות פולנית באוניברסיטת לודז'. עלתה ארצה ב-1957 והחלה לפרסם בשנות ה-80 בארצות הברית, בפולין ובארץ ('מעריב', 'עכשיו', 'מאזניִם', 'אריאל' ועוד). מתרגמת ספרות עברית לפולנית. שתי נובלות ומספר סיפורים קצרים קובצו בקובץ זה, כולם מתורגמים מפולנית והם כתובים ביד עדינה, נוגעת לא נוגעת, מרביתם שרויים בצילה של טראומת השואה, הנישאת מימי הילדות אל תוך חיי ההווה של הגיבורה, משרטטים תמונת מצב או חווית רגע. "כיכר המלך אלברט" היא הנובלה המרכזית שבקובץ. ימי עברה של הגיבורה הצעירה בפולין מחלחלים אל תוככי ההווה הישראלי שלה. היא מתקשה להשתחרר ממוראות וסיוטי הימים ההם ומהלכת על החבל הדק שבין שפיות להתמוטטות. בשיחותיה עם הפסיכולוג שלה נחשפת המנטליות המאפיינת את "האינטלגנציה הפולנית" שלאחר השואה. חבלי הקליטה בארץ וזיכרונות קשים מסתכסכים אלה באלה ועוברים כחוט השני בנובלה זו, כמו גם בספר כולו.