המִתחם האהוב על הקר הוא התא המשפחתי (או הזוגי). היא מנפצת אחת לאחת את האמונות הנושנות בדבר חמימות משפחתית, אהבת אֵם, אחווה, נאמנות והגנה: אח קם לרצוח את אחיו; אשה מאמללת את אִמהּ; תאוות ניקיון תופחת לאובססיה מפלצתית המפרקת נישואים ומחריבה בית; אהבת אם לבנה הקט גולשת לרכושנות אובססיבית. דומה שכל המבנה המורכב של המשפחה כבד יותר ממה שאפשר לשאת, וכי נשים הן קורבנותיו העיקריים.
את הטרגדיות הקיומיות הללו, החבויות מאחורי החזית המתעתעת של השגרה, טוֹוה הקר ביד אמן, בטכניקה סיפורית צלולה ומדויקת להפליא, המעלה על הדעת אמני סיפור קצר כצ'כוב וכמופסאן. היא פורשת בווירטואוזיות את עלילות הסיפורים עד לתפנית המפתיעה שבסיום, המהפכת באחת את משמעותם. ובקריאה שנייה, דומה שאנו קוראים אז סיפור חדש.
קישורים