הניסיון לחשוף את סוד דמותו של יואב בן צרויה – הנחשב לדמות משנית בסיפורי דוד – מגלה שהוא עוצב בצורה אניגמאטית, ובשל כך קשה להכריע איזה אדם היה; האם נכון יהיה לתארו כאדם מסוכן, שאינטרסים אישיים מניעים את מעשיו, כמי שחיי אדם מעוטי-ערך בעיניו? האם לא היה אלא עבד מתנשא, המעז להפר את פקודותיו של דוד המלך? ואולי יש להבין את מעשיו באופן שונה לחלוטין ולראות בו אלטרואיסט – אדם שטובתו של דוד המלך היא שמנחה אותו לאורך כל חייו, והוא תומך בדוד ומתקן את שגיאותיו גם כשהוא עצמו עלול להינזק?
הבנת דמותו של יואב תלויה בקורא ובכלים שהוא מביא עמו אל הקריאה. מובן שהקוראים אינם עשויים עור אחד, ולכן המחברת מציגה בחיבור זה מגוון של דרכי קריאה: תחילה היא סוקרת את הדרכים שבהן עשוי לאפיין את יואב קורא השופט את המתרחש בסיפורים בכלים שבהם משתמשים יום-יום בניתוח המציאות הריאלית. בשלב השני היא מביאה את דרכי ההבנה השונות של אלה שחוזרים וקוראים את הטקסטים תוך שימוש בכלי ניתוח מגוונים; בשלב השלישי יש ניסיון להתחקות אחרי הדרך שבה יכלו השומעים הראשונים – הנמענים המקוריים של הסיפורים – להבין את דמותו של יואב.
נראה שדווקא לקושי, המביא להתחבטותם של הקוראים השונים בשאלה אם יואב היה גיבור חיובי או שלילי, יש ערך מוסף: הוא יוצר מעורבות של הקורא בפענוח סודות הדמות, וכך מביא להתייאתו של הטקסט המקראי, שממשיך לחיות לאורך הדורות, למרות הזמן הרב שעבר מאז נכתב.
ד"ר דליה רביד עבדה שנים רבות כמורה לספרות וכרכזת המקרא במוסד החינוכי הרי אפרים – בית הספר התיכון האזורי מגידו, וכתבה תוכנית ייחודית ללימודי המקרא, שבמסגרתה כתבו התלמידים עבודה עיונית המחליפה את בחינת הבגרות בתנ"ך. ד"ר רביד מתמקדת בחקירת ההיבטים הספרותיים של הטקסט המקראי.