ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור

 התרסה עתירת יופי, שנינה ורגישות נגד עולם המתפרק מיופיו ומערכיו
בכל סרלואי על נפש אחת אחריך, ספרו  של דורי מנור
 

 יאיר אסולין מנסה לפצח את סוד הישראליות

"כי זה כל הספר הזה - פה ושם בארץ ישראל גרסת 2020. זהו מסע אל תוך הפצעים השותתים של ישראל, וכאלה אינם חסרים".
"זהו אכן סיפורה המדויק של ההישרדות הישראלית 2020, ואסולין הוא מטובי מספריה".
אברהם בורג על במקום  יאוש | יאיר אסולין
 
 
תום שפירא, הארץ, על הקסטה השחורה
 
אסירים, שיכורים ונערות הפקר בספר הזמר החדש 
ספרם החדש של תמר ז"ל ועמוס רודנר הוא המשכו הישיר של הספר "זמר'ל", ובו שירי יהדות מ'תחתית החבית'
יעקב בר-און עם צאת הספר
 ממזמר'ל 
 
 
 אולי עוד תצמח מהקורונה תנועת חסידות חדשה
בין לימוד תורה בתנועת המקויה היפנית לעיסוק בשבת דרך זן־בודהיזם, המשורר הרב אלחנן ניר מחפש עניין באזורים "הרחוקים, ללא נקודות ההשקה"
 • לרגל צאת ספר שיריו גוף שנתת בי , הוא מספר על הקיום החדש שהולידה המגיפה ועל חילופי הדורות בציונות הדתית 
 
קווים לדמותו של המוח הישראלי
גמיש אך מבורדק, חכם אך רגשי - ואיינשטיין דווקא היה גאה בו. פרופ' גד יאיר מפענח בספרו החדש את המוח והחשיבה הישראליים, ומסביר למה מדעניות ישראליות נחשבות בעולם ל"סופר וומן" ולמה האקדמיה שלנו היא בסך הכול "פייק אקדמיה"
רן בן-נון עם צאת הספר המוח הסורר- הזמנה לפגישה עם המדע הישראלי' של גד יאיר.  
 
 רציתי להשמיע את קולם של הסובלים מאלימות
בלצאנו על הסיפור שמאחורי ספרו ועל איטליה בימי הקורונה. ראיון עם
 מארקו בלצאנו שספרו לא אזוז מכאן ראה אור לפני מספר שבועות
 
 
 
יצירת מופת מכשפת, שמהדהדת את סבלן של נשים העוברות התעללות באשר הן
תמר רותם על  קוֹרִיגדוֹרָה מאת גֵייל ג'ונס 
 
שירה צלולה ומדוייקת כל כך
שירה המבוססת על איפוק, אנדרסטייטמנט, איזונים פנימיים עדינים, מידה נכונה וצניעות.
 
אלי הירש על
שאשה אינה אלוהים, ספר השירים של רוחמה וייס
 
מתי יונח לך ארצי, ארצי העשנה — שנתיים אחרי מות חיים גורי, ספר חדש
שנתיים אחרי מותו של חיים גורי השלימו אשתו ושלוש בנותיו את הוצאת ספר שיריו האחרון, אל המקום האחר, והן מספרות על לבטי העריכה ועל החיים עם האדם המורכב שידע בעל פה אינספור שירים ושכתב על עצמו: "אני מלחמת אזרחים"

כתבה של גילי איזיקוביץ
 

 
להמלצות נוספות >>


Share


 "פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו, 
    יש לו הכל: 
    מרק וגם עצם. 
    זה טוב ויפה. 
    אבל בעצם, 
    נמאס לו לשבת כך לבדו".

   

  




































שני דברים הציתו את דמיוני וסקרנותי בזמן חיפוש החומר לדף המידע בנושא לאה גולדברג, ושניהם קשורים לספר 'איה פלוטו': מדוע בחרה לאה גולדברג לציין את שמה כך - "חרוזים: לאה גולדברג"? ומהי ההקדשה המסתורית המופיעה בעמוד השער, מעל שמו של הספר - "לאסנת".
רק לידיעתכם: א.  בכל ספריה של לאה גולדברג מופיע שמה בלי תוספת, וזאת הפעם היחידה שמצורף לשמה הסבר כלשהו. ב. אין זה מקובל למקמם הקדשה מעל שם הספר בעמוד השער, זהו בדרך כלל המקום לציון שמו של המחבר.

החלטתי לצאת בעקבותיה של אסנת.
התקשרתי לכמה חוקרי ספרות ולכמה מאוהביה של המשוררת, אך איש מהם לא ידע לענות לי. רובם ככולם, כלל לא שמו לב להקדשה.
מה שהגביר את המסתורין, הייתה העובדה שבחלק מהמהדורות של הספר, בעיקר אלו של השנים האחרונות, נשמט משום מה שמה של אסנת האלמונית.
החלטתי שזאת תעלומה ראויה להפנותה אליכם - קהל הגולשים שלנו - במסגרת הפינה 'אנו מבקשים את עזרת הציבור' שהצליחה עד היום לפצח כמה פרשות מהעבר, שאיש לא הצליח לפותרן עד כה [ראו תעלומת אורי אילן, או תעלומת הספר הראשון שהודפס במדינת ישראל].
לפני פרסום בקשת העזרה מכם הקוראים, פניתי לספרית פועלים בשאלה, אולי מי מהם יודע את זהותה של אסנת. התשובה לא אחרה לבוא. אנשי ההוצאה הציעו לי לשאול את המאייר ארי רון, לפי זכרונם 'אסנת' היא בתו או רעייתו. אחד מהם אף יעץ לי לשאול את המאייר על תהליך כתיבת הספר. 'יש לו סיפור מעניין ביותר...' הוא רמז לי.
אסנת התינוקת מקיבוץ מגידו נולדה בשנת 1955. אביה, ארי רון, חבר הקיבוץ, צייר מוכשר ביותר, רצה לשעשע את התינוקת החמודה, וצייר לה את פלוטו, הכלב המשפחתי. אסנת אהבה את הציור מאוד. היא הביטה בפלוטו שוב ושוב, קשור לאחד העצים במשק, ולידו קערת אוכל ועצם. האב הגאה שראה כמה בתו אוהבת את הציור, הכין לה ציור נוסף, הפעם רץ הכלבלב בחדווה בשבילי הקיבוץ. אך אסנת לא הסתפקה בציורים וביקשה שיספרו לה את הסיפור על פלוטו. מדוע הוא קשור? לאן הוא רץ? דינה, אמה של אסנת, התנדבה לחבר עבורה את סיפורו של הכלב, וכך התווספו ציור לציור, עלילה
לעלילה.
 

לימים, כאשר הדפים הפכו לספר קטן, פנו חבריו של ארי והפצירו בו לשתף גם את שאר ילדי הקיבוץ בסיפורו של הכלב. הציורים מוסגרו ונתלו בחדר האוכל של קיבוץ מגידו, ובמשך כמה שבועות עברו ילדי המשק והביטו בהרפתקאותיו של פלוטו ברחבי המשק.
ההצלחה של התערוכה הגיעה לאוזניהם של חברי מחלקת החינוך של התנועה הקיבוצית, ואלה ניסו לשכנע את המאייר לקיים תערוכה נודדת בין כל ילדי הקיבוצים, אך הוא סירב. מי מהם הציע להפוך את הסיפור לספר אמיתי, ותוך זמן קצר נוצר הקשר עם ספרית פועלים.
בוקר אחד, בראשית שנת 1957, יצא ארי רון חבר קיבוץ מגידו בדרכו לתל אביב העיר הגדולה, לבוש בבגדיו החגיגיים, לפגוש את לאה גולדברג. נטלה המשוררת את דפי הציורים, ואת הטקסט הנלווה וקראה שוב ושוב על הרפתקאותיו של הכלב פלוטו מקיבוץ מגידו, מקום בו לא בקרה מעולם. כעבור כמה דקות, הרימה את ראשה וקבעה כי הסיפור נהדר ומקסים. אבל, כך היא המשיכה, ילדים לא אוהבים ספורים בפרוזה. ילדים זקוקים לחרוזים. ארי הסביר לה כי הסיפור נכתב בכלל כסיפור לפני השינה לבתו הפעוטה, ואין שום אפשרות שדינה רעייתו מסוגלת להפוך את הסיפור לשיר בחרוזים.
'אם לא איכפת לכם,' אמרה לאה גולדברג, 'אני אכתוב את החרוזים'.
וכך סוכם.
לפני לכתו השאיר ארי את ציוריו ואת הסיפור שכתבה דינה. הוא צירף לסיפור הקדשה לבתו הקטנה, אסנת, בה סיפר לה כיצד הופך הסיפור הקטן שסיפרו לה לפני השינה לספר שכל ילדי ישראל יוכלו לקרוא בו. כעבור כמה ימים הגיעה מעטפה לביתם ובו מכתב מלאה גולדברג, וכתב היד של הספר 'איה פלוטו'.
 
 9.2.57
ארי שלום רב לך
סלח לי שלא עניתי תיכף. לא הייתי בקו הבריאות.
לספר שלך [ואני שמחה מאד שיופע במהרה!] יש להוסיף
עמוד שער.
                                איה פלוטו
                                   צייר: ארי רון
                              חרזה: לאה גולדברג
אשר להקדשה. בפרנציפ אינני מתנגדת. אבל
ההקדשה אינטימית בנוסח זה מעט יתר על המידה.
אבקשך לכתוב רק "לאסנת". על ידי מלה אחת
זו אתה עושה חסד גם אתי ומרשה לי להשתתף
בהקדשה לבתך, מה שינעם לי מאד.
הייתי רוצה מאד להגיע אליכם ולראות את הגברת
הצעירה וכן את דינה. אלא שבינתים אין מצב בריאותי
מרשה לי קפיצות יתרות.
על כל פנים מקוה אני שאגיע אליכם באחד הימים.
והרבה ברכות לדינה
                           שלך בידידות
                                               לאה גולדברג

כמה הערות בנוגע למכתב:
א. לאה גולדברג כותבת בו בפירוש : "לספר שלך". ב. בתחילה היה שמו של הספר "איפה פלוטו", אבל המשוררת בחרה דווקא בצורת השאלה היפה יותר "איה פלוטו". ג. ברשימת שמות המחברים היא רושמת ראשון - ולא כמקובל - את שמו של הצייר, ורק אחר-כך את שמה שלה. ד. לפני שמה היא כותבת - "חרזה: לאה גולדברג", דומה ורצתה לומר, הסיפור הוא של מישהו אחר, אני רק הפכתי אותו לסיפור בחרוזים!!!
 
  
כתב-היד מתפרסם כאן לראשונה. איש לא ידע על קיומו כמעט חמישים שנה!

[מתוך 'דף המידע של איתמר' על לאה גולדברג.]




.
  סיפורים נוספים 
בניית אתריםבניית אתרים 

הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור