ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור
    חפש

    מה לך נשמונת | אגי משעול
    עטרה אופק מתלהבת
    "את הספר הזה אני אקרא מהתחלה ועד הסוף, כמו ספר סיפורים". כי השירה של אגי משעול היא שירה מקָרֶבֶת. שפתה פשוטה וישירה, למרות העברית היפהפייה שלה, בלי פילטרים של גינדור או תחכום-יתר, ואין לך תחושה שהמשוררת "החליטה לכתוב שיר" ולהראות לעולם כמה היא חכמה ועמוקה ומוכשרת – אלא שהמלים פרצו ממנה, שלא היתה לה ברירה. וישר את מרגישה שזאת נפש-אחות, מתוקה כל כך, חסרת גיל וגבולות ומלאה באהבה..
     
    משקיף מלמעלה
    עם צאת ספרו עשר אגורות ליאוניד פקרובסקי מסביר מדוע כעת הוא קצת פחות מתנשא על עמוס עוז ולמה הוא לעולם לא ירגיש שייך לכאן
    ראיון עם גילי איזיקוביץ, הארץ 
     
     
    קול חדש - חם ובהיר וחכם  
     
     
    מה שחושבים שירה
     
    יופיו בהחלט ידוע
     
     
    זו לא הדאגה שלי
    שירה שיש בה רגישות עליונה כלפי סבלו של החלש וביקורת נוקבת כלפי החברה המאפשרת אותו; זוהי שירה שמעצבת דיוקנאות של פרטים חסרי-שם, המהווים תמונה מדוייקת של העולן שבו הם חיים ומעל הכל זוהי שירה של אישה בעלת נוכחות, רגישות עצומה וכוח חיים עז
    בכל סרלואי על לילות חשון | קדיה מולודובסקי 
     
     
     מן העיתונות>>>

     המלצות קודמות >>>
     
     
    עשרת הספרים הישראלים שאתם אמורים להכיר
     
    הארץ ב"קריאת חובה" עם קלאסיקות ישראליות שאמורים להכיר.. .

    המשך >>> 

    להמלצות נוספות >>


    עצמות ועננים  / זרחי נורית

    שירתה של נורית זרחי היא תופעה ייחודית מובהקת שאינה דומה לשום דבר בספרות הישראלית, ובכל זאת אינה תופעה מבודדת, כיוון שהיא משתלבת ברצף שירי הקיים בשירה העברית, זרם שניתן לכנותו מטפיזי-אורפאי.

    על פי פואטיקה זו נתפסת השירה כאילו נבעה, לפחות בחלקה, מעולם על-אישי ועלום. בניגוד לשירה שנוטה בעיקר לחדירה פסיכולוגית, לצלילה אל תוך העצמי, שירת זרחי חודרת להכיר את אזורי הגבול של העצמי ואת מה שמאחוריהם. היא מסמנת את קו הגבול שבין העצמי הקיים לאי-ההוויה, לחידלון, וחוקרת את המרחבים שמשני צדדיו של קו מפריד זה.

    הספר עצמות ועננים כולל מבחר מקיף משיריה של נורית זרחי, שנכתבו  במשך למעלה מארבעים שנה,ומזמין את הקורא לכניסה אינטימית לעולם שירי עשיר, מפתיע, ולפעמים אף מוזר.

    זרחי היא משוררת חוקרת גבולות ופורצת גבולות, מחדשת בשימוש בלשון השירה, נעה בין חוכמת חיים שנונה וחריפה, לבין ידיעת אי-החיים וחיפוש אחר המבע השירי שיכול לייצג אותו.

    הקורא שיתלווה אליה לאורך הספר יצטרף למסע רוחני נדיר ומרהיב.  

                                                                                                      דו מירון.

    קישורים

    זה חייב להיפסק
    "הארץ" בראיון עם נורית זרחי
     "פואטיקה ייחודית של מסעות דמיון ותובנות פילוסופיות"-
     פרס לאה גולדברג הוענק לנורית זרחי על אסופת שיריה "עצמות ועננים"
    דיירת להשכיר
    בין ספרים, בובות וציורים נורית זרחי כותבת, ומרגישה שהיא בעצם רק דירה להשכיר לסופרת שבתוכה
    הספר הכי טוב שקראתי השנה
    טל ניצן, אורית גידלי ונועה מנהיים ממליצות
     דברים שבשירה | השדה בו נגמרות השפתיים
    יש משהו מרהיב ומעורר השתאות בצירופי הלשון שלה ארז שוויצר, הארץ
    הנילוס מקיא כוכבים של אוגוסט
    שירים


     השורות הכי יפות בעברית
     שָׁקוּף בָּהּ/ גּוּף קְרָבֶיהָ/ הַכֹּל /חוּץ מֵעֵינֶיהָ/ אֲטוּמוֹת כִּתְרִיסִים כֵּהִים/  מִתְרוֹצְצוֹת בְּצִדֵּי פָּנֶיהָ/ לִרְאוֹת הַכֹּל

    לשיר "שממית" של נורית זרחי חזרתי בעקבות ניסיונותיי הנואשים למצוא ברשת שיר של הרטה מולר, אם לא בעברית אז לפחות באנגלית. בסופו של דבר הגעתי לאיזשהו שיר קטן שלה בגרמנית מתוך אלבום הכולל שירים ואיורים (ושמו על פי אריאנה מלמד הוא "בפקעת השיער חיה גברת") שניסיתי לפענח באמצעות תוכנת התרגום של גוגל.

    ככה זה נשמע בתרגום האוטומטי העיוור של גוגל, למי שלא מכיר את הטעם: "שלום היא מילה התפוח בא/ כל כך עיוורים סביב/ מתגלגלים/ האף לצייר את תיקיהם להמשיך/ אין סיבה אחרת/ פרט לעובדה שהם רוצים לחיות". מעניין מה באמת כתוב במקור. אם אני לא טועה, מדובר בשיר קצר, פשוט לגמרי דווקא (בניגוד למה שמשתמע מתרגום התוכנה), ונוגע ללב, ועדיין טעון תרגום, כמובן, על תולעת בתפוח שרוצה רק לחיות.

    ואז נזכרתי בשיר הקצר שפרסמה פעם נורית זרחי (מתוך "אישה ילדה אישה" ספריית פועלים, 1983), וגם הוא, כמו שיריה של מולר בספר ההוא, מלווה ברישום. במקרה של זרחי רישום של שממית, הלוכד כמו כל השיר את מהותה השקופה, ודווקא עיניה הרואות - אטומות כמו משקפי שמש שחורים, כאילו אינן רואות. איזה יופי.

    מנחם בן, 16.10.09, nrg

     מְכוֹנַת הָאַהֲבָה נָחֲתָה אֶצְלִי,
    אוֹרוֹתֶיהָ מְהַבְהֲבִים כְּלַפֵּי אֶלֶף הַשְּׁלָדִים שֶׁבַּמַּחְסָן


    השורות האלה של נורית זרחי, ההומור המר של המאוהבת תמיד, לאחר כל כישלונות האהבה הקודמים (אם יש בכלל כישלון באהבה, לא בטוח), לקוחות מתוך אוסף שיריה הגדול והחדש ("עצמות ועננים", מבחר 1996-2008, הקיבוץ המאוחד/מוסד ביאליק) בעריכת דן מירון, שהוסיף אחרית דבר בת כמאה עמודים, ובאמת מדובר במשוררת ייחודית במיוחד, הראויה לאהבה אמיתית.

    מנחם בן, 12.3.2010, nrg 

     זהו  עצם הענן
    המומלצים של תרבות מעריב

    מבחר מ־ 40 שנות יצירתה השירית של נורית זרחי, ומסה אחת בת מאה עמודים מאת דן מירון, נארזו יפה בכרך שראה אור זה עתה ומדגים היטב עד כמה רבגונית השירה של זרחי, ועד כמה הניסיון לתייג יוצר בתגית אחת תמיד מחמיץ חלקים חשובים ביצירתו.זו הזדמנות להתוודע לפן השירי של יוצרת חשובה ורב תחומית, משוררת בעלת שפה שירית מגובשת ומפתיעה במקוריותה.

    פאר פדידמן, מעריב, מרץ 2010

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    שם ספר:  עצמות ועננים
    מחבר/ת:  זרחי נורית
    הוצאה:  הקיבוץ המאוחד
    בשיתוף הוצאת:  מוסד ביאליק
    מקור / תרגום:  מקור
    דאנאקוד:  310004854

    מחיר :  92.00 
    מחיר באתר:  64.00 

    בניית אתריםבניית אתרים 

    הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור