בשלושים לפטירתו של אברהם סוצקובר, המשורר הגדול של שירת יידיש, חתן פרס ישראל, רואה אור מחדש ספרו העברי הראשון, "חרות עלי לוח", שראה אור לראשונה בספרית פועלים לפני למעלה משישים שנה, כשנתיים לאחר עליית המשורר ארצה.
"כל כמה שקובץ השירים המתורגמים אינו אלא מעט מההרבה, הוא מעמיד אותנו על סגולות המשורר, על עוז ציורו, על כוח ניבו"- כתב המשורר והמבקר יעקב פיכמן
בהקדמתו לספר, אותה חתם בדברים על הנוסח העברי שלהם:
"השירים תורגמו בידי משוררים קרובים לסוצקובר וסגנונו (אברהם שלונסקי, נתן
אלתרמן, לאה גולדברג, עזרא זוסמן, רפאל אליעז, פסח גינצבורג, ואביגדור המאירי), וכל כמה שהתרגום הטוב ביותר של שיר לירי אינו אלא רמז למה שניתן במקור,יש בהם, בשירים אלה בכללותם, משום רתמוס אחיד; ויש גם שירים בודדים, חרוזים בודדים- שדומה, רק בעברית קיבלו את תיקונם המלא".
רבים מן השירים ... מצדיקים ומבארים את התארים שסוצקבר הוכתר בהם עם מותו השנה, ובהם - אחד מגדולי המשוררים של המאה העשרים.
במלאות 30 למותו ראה אור ספרון צנוע הרבה יותר, העתק של "חרות עלי לוח", קובץ השירה הראשון של סוצקבר בתרגום מיידיש לעברית, שראה אור במקור ב-1949. אין בו רוחב היריעה המשכנע של "כינוס דומיות", וגם לא מרוכזת בו פסגת יצירתו, אבל יש לו ערך משלו, החורג מעצם המחווה היפה של ספרית פועלים בחידושו. משהו בקובץ המוקדם הזה משמר באופן מזוקק ומתומצת יותר את תחושת הטראומה שסוצקבר צמח ממנה. במידה רבה, דווקא בשל ממדיו, הפיסיים והספרותיים כאחד, הוא כמו בוער בכף היד. "הכו מצילתיים!/ החרישו הזעק בצחוק לועגים/ על פני השדות/ זו אמי שם מרודפת/ גופה - קרן אור במראת השלגים".
ארז שוויצר, הארץ, מאי 2010