שיריה של שמרית אור הפכו זה מכבר לחלק בלתי נפרד מן הפסקול הישראלי: "שיר היונה", "אצלי הכול בסדר", "תני לי יד", "עוד תראי את הדרך", "צרות טובות", "אם יש לךָ שמש", "הללויה", "ולנטינו", "אולי עוד קיץ" ועוד ועוד. כעת – לראשונה זה ארבעה עשורי יצירה – נאספו מאה הבולטים בשיריה בְּספר בפורמט חצי-אלבומי. לשירים ולפזמונים נלווים כתבי יד ותצלומים מן האלבום המשפחתי. בצד חלק מן השירים מופיעים סיפורים קצרים המתארים את הרקע לכתיבתם.
את הספר פותח שיר שנשיא המדינה שמעון פרס כתב לכבוד שמרית אור. בהמשך מופיעים דברי הקדמה קצרים מאת הפזמונאים רחל שפירא ודודו ברק ודבריה של אור עצמה. אחרי הפזמונים המוכרים והאהובים באים שני מדורים ובהם שירים ליריים הרואים כאן אור לראשונה.
שמרית אור נולדה בירושלים בשנת 1945 וגדלה ביפו ובחיפה. היא למדה בבית הספר בית-צבי ולאחר תקופה קצרה שבה שיחקה בתיאטרון הקאמרי בחרה להתמקד בכתיבה. עד מהרה זכו שיריה ללחנים של טובי המוזיקאים ולביצועים של אמנים מן השורה הראשונה, ביניהם שלום חנוך, יהודית רביץ, מתי כספי ואחרים. חלק מיצירותיה זכה לפופולריות עצומה גם בחו"ל, דוגמת "הללויה", שקטף את המקום הראשון באירוויזיון 1979 וזכה מאז לאינספור תרגומים וביצועים.
לצד הפזמונים כתבה אור שירים אישיים ופוליטיים. במקביל קידמה מאבקים ציבוריים שונים ואף הייתה חברת מועצת פרדס חנה-כרכור במשך כעשור.
בשנים האחרונות מלמדת אור כתיבת שירים בבית הספר למוזיקה רימון. היא זכתה בפרסים רבים על יצירתה, ביניהם פרס "כינור דוד" (פעמיים) ופרס אקו"ם למפעל חיים.
"אין לי תאריך ואני גם לא שואלת"
שמרית אור מסתכלת לאחור ועושה סיכום ביניים. הילדות בצלו של אביה, המשורר יעקב אורלנד. אהבת הנעורים לשלום חנוך. ההטרדות המיניות שחוותה כשחקנית בתיאטרון. הלם הקרב של בעלה, יוסי וירז'נסקי. וההתמודדות הקשה עם הסרטן: "אני חיה את החיים שלי ויודעת שהוא שם".בראיון לסופשבוע מעריב
אשה צריכה
עם מאות שירים באמתחתה, הפזמונאית שמרית אור סוף סוף מתפנה להוציא ספר שירים ראשון בשם "ציפור האש". "בשנים האחרונות התברר לי שחיים זה לא לנצח והבנתי שאני רוצה לעשות ספר", היא אומרת. שיחה עם ערן סוויסה על שירים בצל הקשיים