ליבו של אדם, מחשבותיו ויצירתו מחיים את הזיכרון השומר על ההנצחה מפני השכחה האורבת לפתחה תמיד. הזיכרון הוא ה"תורה שבעל פה" של ההנצחה. ספרה של תמר קטקו, זיכרון נפרד מאבן: אתיקה של הגדת השואה, מציע להבחין בין זיכרון להנצחה. ההנצחה עוסקת בעיצוב סטאטי של אירוע או דמות מן העבר, בעוד שהזיכרון הוא דינאמי ומותנה ב"כאן" וב"עכשיו", על כן הוא עוסק בתודעה הציבורית, במחשבה מתהווה, בשינון ובלמידה.
בפסיפס הישראלי הצפוף בולטות אבני זיכרון השואה והדילמות לגבי דרך שילובן בזיכרון הקולקטיבי. צמידות הזיכרון לשכחה והאיום שבהכחשת השואה, הם רק חלק מאותות האזהרה לגבי אחריותנו על תכני הזיכרון ועיצובו. בהיעדר קודים אתיים לזיכרון השואה ולמידת שילובו בזהות הישראלית ובתודעתנו הלאומית, מציעה מחברת הספר אתיקה של "הגדת השואה", בהשראת ההגדות הקיבוציות כמודל ייחודי לשינון זיכרון קולקטיבי, המושפע מאירועים היסטוריים ומשלב מסורת, אידיאולוגיה ואקטואליה.
הספר זיכרון נפרד מאבן דן בבעיות אתיות, לאומיות, חברתיות ואמנותיות של עיצוב הזיכרון הקולקטיבי, כדי לבחון את הדרכים בהן ניתן לטפח את תרבות הזיכרון של השואה בישראל באופן אחראי וראוי ככל שניתן. בחלקו הראשון מציג הספר יריעה תיאורטית רחבה אודות מהות הזיכרון האישי והקולקטיבי והפרשנויות ההיסטוריות והתרבותיות שלו, ובחלקו השני נבחנים ביטויים שונים של זיכרון המושפעים מהסביבה התרבותית ומהמציאות הפוליטית המלוות את תהליך עיצובם.
אדם עומד מול אנדרטה, מצבה או אבן שעליהן חרוטים שמות, תאריכים ואירועים, ומושיט את יד נפשו לגעת בהם. משיפנה ללכת, יקטפם, יאספם כפרחים לתוך שיגרת חייו. זיכרון נפרד מאבן.
ד"ר תמר קטקו היא מרצה לפילוסופיה של החינוך ב"מכללת סמינר הקיבוצים"; היסטוריונית המתמחה בתקופת מלחמת העולם השנייה, השואה והשתתפותם של יהודים במאבק ובלחימה נגד הנאצים ועוזריהם; חוקרת ויוצרת סרטים תיעודיים; אוצרת המוזיאון ללוחם היהודי במלחמת העולם השנייה.
***
"הספר הוא תוצאה של מחקר המשלב באופן מרתק ומעמיק בין ניתוח ופרשנות היסטורית לבין ברור האתיקה הנלווית לפרשנות זאת. זהו ספר שברמה התיאורית ממפה בצורה חדשה ומעניינת את מעמד זיכרון השואה בתרבות הזיכרון הלאומית הישראלית, ומציב קנה מידה נורמטיבי מבוסס על תיאוריות מוסריות של זיכרון ראוי. בזה יש ממש חידוש משום שהכותבת, ד"ר תמר קטקו, מציעה לנסח אמנת זיכרון קולקטיבית לשואה שתוכל להכיל בתוכה את העקרונות האתיים לשימור זיכרון השואה בחברה הישראלית. זהו ספר מקורי באופן יוצא מגדר הרגיל, ולכן פותח פתח לשיח עתידי ומקורי שילך ויצבור נוכחות ככל שיעבור הזמן. אני רואה בספר זה סנונית ראשונה בתהליך שיעביר אותנו ממצב פוסט-טראומטי למצב המחייב עיגון זיכרון השואה במערכת ערכית ומשמעותית".
(פרופסור אייל נווה, אוניברסיטת תל אביב, 2011)
"הספר תורם לקידום הדיון בזיכרון השואה בכך שהוא משלב בין גישה פילוסופית לבין גישה היסטורית לנושא ועוסק באופן מעמיק בסוגיות אתיות הקשורות להנצחה ממסדית. אי אפשר להתעלם מחשיבות ספרה של ד"ר תמר קטקו עבור הדיון במאפיינים של זיכרון השואה, ובאמצעים שיש לנקוט על מנת לשמרו. הספר יכול לשמש בסיס לדיון ציבורי מעמיק ובלתי מתלהם בנושא – דבר שכל כך דרוש באקלים הציבורי הישראלי הנוכחי".
(פרופסור אבנר בן-עמוס, אוניברסיטת תל אביב, 2011)
"הספר חושף ניסיון נועז להבחין בין הנצחה וזיכרון בנושא השואה. בספר מציעה ד"ר תמר קטקו לראות בהגדות הקיבוציות מודל מיוחד לשימור הזיכרון הקולקטיבי של השואה, המבוסס על סכמות זיכרון, שהצליחו לשלב את סיפור יציאת מצרים עם המציאות ביישוב ועם הידיעות הראשונות על הנעשה באירופה של שנות ה- 40 ".
(דוד ויצטום, "מהיום למחר", ערוץ 1 הטלוויזיה הישראלית, אפריל, 2012).