רחל

הֵד

זָכוֹר אֶזְכּר: מֵעֲבָרִים
נִצְבוּ הָרִים כְּנֵד;
מֵראשׁ פִּסְגָה בְּשִׁיר אַרְעִים,
אֶקְרָא: הֵידָד הַנְעוּרִים!
וַיַעַן הֵד.

עָבְרוּ שָׁנִים. הוּעַם הַפָּז,
פְּסָגוֹת הָפְכוּ מִישׁוֹר.
אַךְ הֵד הָרִים צָלוּל וָעָז
אַךְ הֵד הָרִים עַתָה כְּאָז
זָכוֹר אֶזְכּר.

אַשְׁרֵי הַלֵב אֲשֶׁר הִצִיל
לְיוֹם עֶבְרָה וָאֵיד –
וְלוּ רַק דְמוּת, וְלוּ רַק צְלִיל,
וְלוּ רַק צֵל-אוֹרָה קַלִיל,
וְלוּ רַק הֵד.

בְּרִית הַהֵד

בְּרִית הַהֵד הַכְּרוּתָה בֵּינֵינוּ
לא יָכְלוּ לָהּ צִבְאוֹת הַיָמִים,
עוֹד מֵאִיר בִּתְהוֹמוֹת לִבֵּנוּ
זֵכֶר "אָז" טָהוֹר וְתָמִים.

עַל הָהָר הֵם עוֹמְדִים הַשְׁנַיִם,
גִיל חַיִים בָּהּ פּוֹרֵץ וּמַמְרִיא,
הוּא חִוֵר וַעֲמק-עֵינַיִם,
חֵן שָׁקֵט שֶׁל נַעַר עִבְרִי.

הוּא אוֹמֵר לָהּ: "קוֹלֵךְ כְּמִקֶדֶם
קוֹל רוֹעִים בְּהָרֵי יְהוּדָה".
מַהוּ סוֹד הַנִיבִים הַלָלוּ,
לְהַרְקִים בַּלֵב אַגָדָה?

מַה סוֹדָם כִּי לִווּ אֶת שְׁנֵינוּ
בְּאָרְחוֹת גוֹלָה נְשַׁמִים,
וּלַבְּרִית הַכְּרוּתָה בֵּינֵינוּ
לא יָכְלוּ צִבְאוֹת הַיָמִים?

בשנים 1925 ו- 1927 כתבה המשוררת רחל את השירים "הד" ו"ברית ההד" והקדישה אותם לזלמן רובשוב, לימים – זלמ"ן שז"ר – נשיאה השלישי של מדינת ישראל.

הרקע לשירים הוא ביקורו של זלמן רובשוב בחצר כנרת בשנת 1911 לשם פגישה עם ברל כצנלסון "...והנה נפתח השער ומהחצר יצאה בסך עדת-אווזים לבנים רועשת וגועשת ומתפלשת על-פני כל הגבעה, מאחורי העדר רועה תימורה, צחורת שמלה וכחולת עין, קלה כאיילה ויפה ככנרת. בידה ענף עץ תמרים, ובשרביט הזה, ובקולה הצעיר והרם, ובכל גמישות גווה המרחף, היא משתלטת ברוך ובאון על כל ההמולה המתפרצת. ובעברית רוננת היא מוציאה עם שחר את עדר-האווזים מחצר כנרת אל המרעה. עצור נשימה הסתתרתי מאחורי הגדר, עד אשר עברה כל האורחה הצחורה הזאת על פני. זאת הרועה הייתה המשוררת רחל".                

  למחרת יצאו כמה צעירים מכנרת, ובהם גם רחל וזלמן רובשוב לשיט בסירה על פני הכנרת ולטיול ברמת הגולן "הנה הזדרזה רחל, טיפסה ועלתה והשתטחה על גזע החרוב הישיש אשר בפיסגה, ומשם, צחורת שמלה ומופזת נהרה, 'הרעימה' קולה בשיר, אלינו אל בני החבורה אשר בוואדי. ואנחנו שמענו כל צליל, כאילו מקרוב, ולא רק את קול תרועתה שמענו כי אם את ההד העצום שענה לעומתה כל העולם מעברים...כמה נפעמתי כעבור שבע עשרה שנה כי אף היא נושאת עוד בלבה את זכר הפלא ההוא של 'ויען הד'...אבל גם היא היתה ודאי נפתעת לשמוע כי אני אותה ראיתי עוד לפני הסירה ההיא, וטרם ידעתי עוד מי ומה היא, עוד לפני היות ההד, נכרתה הברית..." ("אורה הזרוע" בתוך הספר "רחל ושירתה")

למרות אהבתו לרחל המשוררת, נשא זלמן שז"ר לאשה את רחל כצנלסון. 

מתוך דף המידע של איתמר

לספר   השירים   של רחל