פונדק הרוחות | המלצה

נתחיל את הסיפור. אשמורת אחרונה של לילה בחלון. אין כשעה הזאת שותקת ונוכרית. היא קרובה לשחר, היא על סיפו, אבל מרחק אין קץ מבדיל בינה לעולמו של יום..."

ההתרגשות בדירת המרתף הייתה גדולה. עשן סיגריות אפף את הנוכחים. חמשת אנשי התיאטרון הביטו בהערצה במשורר המקריא מתוך צרור הדפים שעל ברכיו. "הגיעה עת. כלי צרורים מאמש. שם על הדרגש, ליד הקיר, ישנה אשה. היא לא תקום עד בוקר. כבגד הסם אשר מזגתי לה..."
'אירוע בלתע נתפס' הגדיר אחד הנוכחים את המעמד.  פפו מילוא היה שם, ויוסי ידין, וגרשון פלוטקין, ואורנה פורת וחנה מרון. מולם ישב המשורר נתן אלתרמן והקריא קטעים מתוך מחזהו החדש - פונדק הרוחות
לא חלפו כמה שבועות, והחזרות על המחזה החלו בתיאטרון הקאמרי. הבמאי גרשון פלוטקין פנה לשחקנית חנה מרון והציע לה את תפקיד הפונדקית. "הפונדקית הזאת כבר מזגה יין לפני מאות שנים. קבצן זקן הביא אותה לכאן ואומרים כי הוא ברא אותה והוא מושל בה כמו בצלם חי מעשה ידיו. ממנו בא יפיה שאינו קיים, כביכול, אלא בשעה שבני אדם רואים אותה. אבל ברגע שאין איש מביט בה היא נהפכת לשבר כלי..."
לתדהמת פלוטקין, דחתה השחקנית את הצעתו בטענה שאינה רוצה לעבוד כשחקנית באותה תקופה. 'לי את אומרת את זה?' אמר לה. 'לכי תגידי את זה לאלתרמן! יש לך אומץ
?' עוד באותו יום שישי נפגשה השחקנית עם המשורר בקפה 'כסית'. ראשית פתחה בשבחים על המחזה החדש, ואז הודיעה כי היא עצמה לא תוכל להשתתף בו בגלל סיבות אישיות. אלתרמן לא ויתר, 'אני רוצה שאת תעשי את תפקיד הפונדקית!' חנה מרון ישבה מולו, ולא ידעה מה עוד לומר כדי לגרום לו לוותר עליה, עד שצץ במוחה רעיון, היא ידעה שאין סיכוי שהוא יוכל לעמוד בתנאי שתציב לפניו.
'הייתי משתכנעת לעשות את התפקיד,' אמרה לו, ומבט ממזרי בעיניה, 'אם היה לדמות שלי שיר!' אלתרמן חייך, הוא קם בעייפות ונפרד ממנה לשלום.
חנה ידעה שניצחה.
למחרת קרא לה פלוטקין לתיאטרון.
"את יכולה להתחיל ללמוד את הטקסט שלך בעל פה!' הוא אמר לה. 'נתן לא ישן כל הלילה, וכתב במיוחד בשבילך את 'שיר הפונדקית'!

פונדק הרוחות/ נתן אלתרמן

קודם כל השיער, שילבין ויואר...
והעור שייבש - רך וטוב, כמו קש.
והפה שילהט כמו קרח,
ולזכור את כיבוי העיניים, וקר
שיהיה גם הדם - איזה קור נהדר!...
עוד פרטים יש... אך זהו בערך.

כי לפני שיוצאים
למרחק, למרחק,
יש לומר את שיבחו
של הגוף הפונדק.
שאחרי קצת שנים של סופה,
הוא יפה כמפולת יפה,
אך על אף חסרונות ופגמים,
אין אחר במקומו, לפעמים.
לפעמים,
לפעמים,
נמצאים אנו בו  קצת ימים.
נחפזים וטורחים והומים,
וחולפים בלי לחזור לפעמים.

ספרים בבולים

 כ"ה שנה לתיאטרון הקמארי
16/2/1971
מעצב: אליעזר ויסהוף

התיאטרון הקאמרי נוסד בחודש דצמבר 1944.
במשך  שנות קיומו העלה תיאטרון הקאמרי על במתו  מחזות קלאסיים ומודרניים, ממיטב המחזאות העולמית והמקורית: שקספיר, אייסכילוס, צ'כוב, מולייר, איבסן, שאו, ברכט, לורקה, אוניל, מילר, דירנמאט, פינטר ועוד. בין המחזות המקוריים בלטו: "הוא הלך בשדות" לשמיר, "קזבלן" למוסינזון, "בעלת הארמון" ללאה גולדברג, "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" לגרונימן-אלתרמן  ומחזות אחרים.
לתיאטרון הקאמרי צוות של  שחקנים, ביניהם: חנה מרון, אורנה פורת, יוסף ידין,  רחל מרכוס, מרים ברנשטיין-כהן, אברהם חלפי, אבנר חזקיהו, עדנה פלידל, יהודה פוקס, שמעון בר.
נוסף לשני במאי הבית הקבועים של התיאטרון  – גרשון פלוטקין ושמואל בונים – עבדו בקאמרי במאים מן הארץ ומחוץ-לארץ.  

מתוך דף המידע של איתמר

לדף הספר באתר >>>