לקראת שבוע הספר: חגי ליניק ממליץ ל'עולם האישה' על
הדוד פרץ ממריא
מאת יעקב שבתאי
״כשקראתי את הסיפור, כמה ימים לאחר השחרור מהצבא, כל רצוני היה להמריא, להתנתק, להביט על החיים המתנהלים ממבט מרוחק של ציפור" לאחר שחרורי מהצבא התנהלתי כזר בתוך האזרחות. יום אחד נפל לידי הספר "הדוד פרץ ממריא" של יעקב שבתאי , וכבר לאחר קריאת מספר עמודים ממנו חשתי שמישהו מדבר אליי בגובה העיניים. בכל פעם ששבתי אל הספר הסיפורים הקצרים האירו לי פנים. משפט הפתיחה של הסיפור "הדוד פרץ ממריא" הוא לדעתי משפט הפתיחה היפה ביותר שאני מכיר בספרות הישראלית. "הדוד פרץ לא היה דוד, הוא היה קומוניסט". במשפט אחד בא לידי ביטוי המעבר הכואב מהתא המשפחתי אל התא האידיאולוגי. לפתע, לכל המהלך הכואב חדר סיפור אהבה בלתי אפשרי שמוטט את האמונה כדרך והתשוקה אל החופש הפנימי שינתה פניה. צמח לו הרצון הקדום לעוף על כנפי אהבת אמת, אהבה רכושנית שנועדה לכישלון. אהבה שהיא חולשה פנימית וניסיון לקצר את הדרך אל איזו שלמות פנימית. וכמו תמיד, קיצורי הדרך מפילים בפח. הדוד פרץ, לאחר סיפור אהבה כושל, לא מעוניין להיות קומוניסט, הוא רוצה להמריא. כשקראתי את הסיפור, כמה ימים לאחר השחרור מהצבא כל רצוני היהלהמריא. להתנתק. להביט על החיים המתנהלים ממבט מרוחק של ציפור. הסיפור, למרבה הצער, נגמר רע. תחילה פרץ מגרגר כיונה ולבסוף פורש את ידיו, קופץ מהגג, נחבט בקרקע ומת.
חגי ליניק הוא חתן פרס ספיר לספרות 2012 על ספרו דרוש לחשן