ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור

קווים לדמותו של המוח הישראלי
גמיש אך מבורדק, חכם אך רגשי - ואיינשטיין דווקא היה גאה בו. פרופ' גד יאיר מפענח בספרו החדש את המוח והחשיבה הישראליים, ומסביר למה מדעניות ישראליות נחשבות בעולם ל"סופר וומן" ולמה האקדמיה שלנו היא בסך הכול "פייק אקדמיה"
רן בן-נון עם צאת הספר המוח הסורר- הזמנה לפגישה עם המדע הישראלי' של גד יאיר.  
 
 רציתי להשמיע את קולם של הסובלים מאלימות
בלצאנו על הסיפור שמאחורי ספרו ועל איטליה בימי הקורונה. ראיון עם
 מארקו בלצאנו שספרו לא אזוז מכאן ראה אור לפני מספר שבועות
 
 
 
יצירת מופת מכשפת, שמהדהדת את סבלן של נשים העוברות התעללות באשר הן
תמר רותם על  קוֹרִיגדוֹרָה מאת גֵייל ג'ונס 
 
שירה צלולה ומדוייקת כל כך
שירה המבוססת על איפוק, אנדרסטייטמנט, איזונים פנימיים עדינים, מידה נכונה וצניעות.
 
אלי הירש על
שאשה אינה אלוהים, ספר השירים של רוחמה וייס
 
למדתי מהעץ לכתוב שירה
על הלכתי שנים לצידך 
 
מתי יונח לך ארצי, ארצי העשנה — שנתיים אחרי מות חיים גורי, ספר חדש
שנתיים אחרי מותו של חיים גורי השלימו אשתו ושלוש בנותיו את הוצאת ספר שיריו האחרון, אל המקום האחר, והן מספרות על לבטי העריכה ועל החיים עם האדם המורכב שידע בעל פה אינספור שירים ושכתב על עצמו: "אני מלחמת אזרחים"

כתבה של גילי איזיקוביץ
 
 
התרחשויות הזויות בשוליים החרישיים
המשוררת אילנה יפה מציגה עולם פנטסטי מעניין ומופרע
ביקורת על "אירוע לילי" - שיר מתוך פיונית על לוח ריק, שלקח אותנו למחוזות האבסורד של השירה העברית  
 
 
 
 
 מן העיתונות>>>

 המלצות קודמות >>>
 
להמלצות נוספות >>


שיר השבוע>
דליה רביקוביץ | שירים גנוזים | מתוך הו! 12
Share

דליה רביקוביץ
טעימה מאחד־עשר שירים גנוזים
מתוך הגליון ה-12 של כתב העת הו!

עריכת מבחר קטן ממכלול שיריה הגנוזים של דליה רביקוביץ היתה חוויה עזה ומוזרה מאוד. כאילו לפתע, עשר שנים אחרי מותה, שלחה המשוררת צרור שירים חדשים למערכת. סגנונם של השירים מוכר ואהוב, ורבים בהם היסודות האופייניים לשירת רביקוביץ - ואף על פי כן, ככל שהדבר נוגע לקהל הקוראים, אלה שירים חדשים בתכלית.
השירים הכלולים בעיזבון נכתבו בתקופות שונות: חלקם בשעה שחיברה את ספר ביכוריה פורץ הדרך אהבת תפוח הזהב (1959) ואחרים בהמשך. כמו בשיריה שפורסמו, גם כאן נקל להבחין במעבר הסגנוני שחל בין כתיבתה המוקדמת לבין זו המאוחרת. עיקרו של שינוי זה, בהכללה: תנועה מסגנון מעין–ארכאי, ששפתו נשגבת, אל מבע יומיומי בהרבה, הנראה מטבעו חשוף יותר.
כל פרסום של יצירות שלא ראו אור בחיי היוצר או היוצרת מעלה כמובן שאלות אתיות ואסתטיות.
נדמה שבמקרה של רביקוביץ, גדולתה מעוררת עניין גם בטקסטים שהיא עצמה לא מצאה לנכון להדפיסם. הקפדתה המדוקדקת על שמירת מחברות שיריה, ובכללן השירים הגנוזים, מעידה על מוּדעותה לחשיבותן גם לקוראיה העתידיים.
שירים אלה ואחרים, המתפרסמים כאן באדיבות בנה של המשוררת עידו קָליר, יראו אור בספר בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בעריכת גדעון טיקוצקי. אנחנו מודים לגדעון טיקוצקי שהעביר לעיוננו את השירים.


[בשעה שאני אֲבָרִים]

בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי אֲבִָרים וְגִידִים וּנְשָׁמָה
מוּטָל אָבִי בְּקִבְרוֹ שֶׁבְּבֵית הֶעָלְמִין
וְהֵשַׁבְתִּי אֲנִי אֶל לִבִּי שֶׁלֹּא כְּכָל הַמֵּתִים
הָאִישׁ אָבִי־מוֹלִידִי אֵינוֹ מִתְגַּלְגֵּל בֶּעָפָר.

שֶׁהַמֵּת הַבָּטֵל בְּקִבְרוֹ אֵין לוֹ בַּת וְאֵין לוֹ בָּנִים
וְהַמֵּת בְּקִבְרוֹ אֵין לוֹ רֵעַ בִּלְתִּי הַמֵּתִים
וּבְעוֹד שֶׁאֲנִי אֲבָרִים וְגִידִים וּנְשָׁמָה
אָבִי־מוֹלִידִי אֵינוֹ מִתְחַלֵּף בֶּעָפָר.

אָבִי־מוֹלִידִי אָמְנָם נַעֲשָׂה לוֹ נֵס
יַעַן שְׁמוֹ שֶׁל אָבִי־מוֹלִידִי לֹא בִּזִּיתִי כְּשֵׁם אִישׁ מֵת
וְלֹא הֵטַלְתִּי בּוֹ דֹּפִי לֵאמֹר בָּרַבִּים:
״הָאִישׁ אָבִי־מוֹלִידִי גָּוַע וַיָּמֹת".

אָבִי־מוֹלִידִי בְּקִבְרוֹ אֵין לוֹ קְלוֹן הַבָּשָׂר הַנָּמֵק
אָבִי־מוֹלִידִי הוּא פָּדוּי מִגַּל הֶעָפָר
וְיֵשׁ לוֹ תֹּאַר וָנוֹי וְיֵשׁ לוֹ קוֹמַת אֲנָשִׁים
וְַרב עִמָּנוּ חֶלְקוֹ מֵחֶלְקוֹ בְּבֵית הֶעָלְמִין.

וְתָבֹא אֵלָיו הַשְּׁמוּעָה וִיהִי לוֹ מָשׂוֹשׂ בְּקִבְרוֹ
תָּגֵלְנָה כָּל עַצְמוֹתָיו, יָשׁוּב בְּשָׂרוֹ וְיִפְרַח
שֶׁהוּא פָּדוּי מֵעָפָר וְהוּא עִמָּנוּ כַּיּוֹם
וְיֵשׁ לוֹ דְּמוּת הַגּוּף וְיֵשׁ לוֹ קוֹמַת אֲנָשִׁים.



כְּפִיות טובה

בִּזְמַן שֶׁחָשַׁךְ הַיָּרֵחַ
כָּבוּ הַבְּרוֹשִׁים
נָבְלוּ הָעֲנָנִים
שֶׁדָּלְקוּ כַּעֲדַת סוּסֵי־מֵרוֹץ.

בִּזְמַן שֶׁחָשַׁךְ הַיָּרֵחַ
עָמַד גַּלְגַּל הַמַּיִם
חַָרב עֲרוּץ הַנָּהָר
כְּמוֹ קֶמֶט עָמֹק בַּמֵּצַח.

בִּזְמַן שֶׁחָשַׁךְ הַיָּרֵחַ
כִּמְעַט שֶׁחָשַׁכְתִּי אֲנִי
כִּמְעַט שֶׁהָיִיתִי
כְּאִלּוּ לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם.
וְלוּ בְּהִבְהוּב אֶחָד
וְלוּ בְּדֶרֶךְ־פֶּתַע
הַלְוַאי וְהָיָה פֹּה לְמִי לְהָשִׁיב אַהֲבָה.



דברים קשים

עַל הָעִנּוּי.
מָה יֵשׁ לוֹמַר עַל הָעִנּוּי הַזֶּה?
יוֹם חֹל הַיּוֹם.
שָׁעָה דְּחוּקָה בֵּין מַעֲשֶׂה לְמַעֲשֶׂה.
הַָרחַשׁ בַּוִּילוֹן מְַרגִּיעַ.
צֵל הַמִּלִּים רק מְנֻחָשׁ מֵעֵבֶר לַקִּירוֹת.
זֶה בַּיִת דֵּי מֻגָּף
מוּכָן אֲפִלּוּ לְהִסָּגֵר בְּאֹרֶךְ בֵּינוֹנִי.
אַךְ לֹא בָּזֶה הוּא הָעִקָּר.
מָה הָעִנּוּי הַזֶּה
הַמְּכַרְסֵם בְּצֹמֶת הַשִּׁדְָרה
אוֹ בְּאַחַד הַמְֶּרכָּזִים הַמּוֹחִיִּים?
זֶה הָעִנּוּי
שֶׁמְּכַוֵּן לִי אֶת חַיַּי
נִפְָרד מִכָּל מִסְגֶּרת חִיצוֹנִית.
אוֹתוֹ וִילוֹן עָשׂוּי מֵֶרשֶׁת מְרֻקֶּמֶת
אוֹתָהּ שַׁלְוַת חַלּוֹן
אוֹתוֹ מְַראֶה מָהוּהַּ לְחַדְִרי
שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה,
הַכֹּל יַתְמִידוּ כְּשֶׁהָיוּ
כְּשֶׁהָעִנּוּי יֶחְדַּל פִּתְאוֹם
כְּמוֹ אֵד יָבֵשׁ.
(כְּאִלּוּ לֹא הָיָה.)
וְאֵין לִי כָּל שְׁלִיטָה עָלָיו
לֹא בְּבֹואוֹ, לֹא בְּצֵאתוֹ.
אֲנִיץ קַשׁ פּוֵֹרחַ
דּוֹאֶה בָּרוּחַ, גּוֹלֵשׁ בָּרוּחַ.
 
בניית אתריםבניית אתרים 

הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור