במחצית הראשונה של המאה העשרים רווחה ההנחה שבחברה המערבית, ובעקבותיה בעולם כולו, מתחולל תהליך חילון בלתי נמנע שבסופו עתידה הדת להידחק לשוליים או להיעלם לגמרי. ואולם, מתברר שהחילוניות וערכיה לא גברו במה שנדמָה כמאבק בין העולם הדתי לעולם החילוני, והדת שבה למרכז הבימה בדרכים מגוונות.
כיצד אפשר להסביר את מה שנראה כתפנית או משבר במגמת החילון ובחילוניות? מהם סממניו של משבר זה וכיצד הם קשורים למאפייני הנצרות ולשורשי החילון? האם לנוכח חזרתה של הדת יש להשליך אחרי גוונו את המושגים "חילוני" ו"חילון" ולראות בהם מושגים עמומים מדי, שנויים במחלוקת ותלויי הקשר?
נקודת המוצא של הספר חילון וחילוניות: עיונים בין–תחומיים בעריכת יוכי פישר היא ההבנה כי הוויתור על הדיכוטומיה דת/חילוניות אין משמעו ויתור על הניסיון להבין לעומקם את תהליכי החילון. קובץ המאמרים, המבוסס על עבודתה של קבוצת מחקר במכון ון ליר בירושלים, מציע התבוננות מחודשת, ביקורתית ורב–ממדית במושג החילוניות ובתהליכי החילון, מנקודת מבט השוואתית; בעזרת בחינה פילוסופית, היסטורית וסוציולוגית הוא עומד על משמעות הקטגוריות הללו בעידן המתקרא לעתים "פוסט–חילוני". המאמרים, פרי עטם של מיטב החוקרים בתחום, עוסקים בחלקם בשורשים ההיסטוריים והפילוסופיים של החילון והחילוניות בהיבט האוניברסלי, ובחלקם הם דנים ברב–ממדיות של התופעה בהקשר היהודי–ישראלי.