שירים ליום הזכרון לשואה ולגבורה

אגי משעול

מאיר ויזלטיר
אבא ואמא הלכו לקולנוע אילנה יושבת לבד
                בכורסה ומעיינת בספר אפור

הִיא מְדַפְדֶּפֶת, דּוֹדִים עֲרֻמִּים
רָצִים עֲרוּמִים וְרָזִים כָּל־כָּךְ,
וְגַם דּוֹדוֹת עִם הַטּוּסִיק בַּחוּץ
וַאֲנָשִׁים בְּפִּיזָ'מוֹת כְּמוֹ בַּתֵּיאַטְרוֹן
וּמָגִנֵּי־דָּוִד מִבַּד,
וְכֻלָּם כָּל־כָּךְ מְכֹעָרִים וְרָזִים,
וְעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כְּמוֹ לְעוֹפוֹת.

זֶה נוֹרָא מְשֻׁנֶּה וְכָל־כָּךְ אָפֹר. וְאִילָנָה יֵשׁ לָהּ עֶפְרוֹנוֹת אֲדֻמִּים
וּכְחֻלִּים וִירֻקִּים וּצְהֻבִּים וּוְרֻדִּים.
אָז הִי אהוֹלֶכֶת לַחֶדֶר שֶׁלָּהּ
וּמְבִיאָה אֶת כָּל הָעֶפְרוֹנוֹת הַיָּפִים
וּמְצַיֶּרֶת בְּחֵשֶׁק גָּדוֹל
לְכֻלָּם מִשְׁקָפַיִם וּפַרְצוּפִים מַצְחִיקִים.
וּבְיִחוּד לַיֶּלֶד הַקֵּרֵחַ הָרָזֶה
הִיא עוֹשָׂה לוֹ שָׂפָם עֲנָקִי, אָדֹם כָּזֶה
וּבְסוֹף הַשָּׂפָם עוֹמֶדֶת צִפּוֹר.

מתוך: מכלול שירים,  א

אסתר אטינגר 
היער השחור


הַיַּעַר הַשָּׁחוֹר הוּא יָרֹק
עֵצָיו זְקוּפִים, יְשָׁרִים כְּסַרְגֵּלִים
חַפִּים מֵרְבָב.
לְעִתִּים אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ אוֹתָם מְרַנְּנִים.

הַיַּעַר הַשָּׁחוֹר הוּא יָרֹק מִבַּחוּץ
וְשָׁחוֹר מִבִּפְנִים.
מְרֻבֵּה קְסָמִים,
פֵּרוֹת אֲדֻמִּים, פִּטְרִיּוֹת,
אַגָּדוֹת, גַּמָּדִים, מְכַשֵּׁפוֹת, פֵיוֹת.
יֶלֶד וְיַלְדָּה תּוֹעִים בְּתוֹכוֹ.

הַיַּעַר הַשָּׁחוֹר מַסְתִּיר
יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהוּא מְגַלֶּה,
הֵן זֶה טִיבוֹ שֶׁל יַעַר,
מְכַסֶּה לָרָעִים וְלַטּוֹבִים.
יֶלֶד וְיַלְדָּה תּוֹעִים בְּתוֹכוֹ.

בְּחָלְפִי עַל פָּנָיו, בֵּין עֵצָיו הַזְּקוּפִים, הָרָמִים
הַמַּרְעִישִׁים בְּנִימוּס, אֲנִי שׁוֹאֶלֶת לְאָן נֶעֶלְמוּ
הַיְלָדִים
וְהַאִם הָפְכוּ עוֹרָם חַיְתוֹ יַעַר?
וּמִי הוּא זֶה שֶׁהִסְתַּתֵּר בֵּין הָעֲנָפִים
חוֹפֵר מְחִלָּה בֵּינוֹת שָׁרָשִׁים וּשְׁרָכִים
אוֹחֵז לֵב מְפַרְפֵּר, מַקְשִׁיב
אֶל הַיּוֹרִים.

מתוך לילה ויום

***

דן פגיס
טיוטת הסכם לשילומים

טוֹב טוֹב, אֲדוֹנִים הַזּוֹעֲקִים חָמַס כְּתָמִיד,
בַּעֲלֵי־נֵס טוֹרְדָנִים,
שֶׁקֶט!
הַכֹּל יֻחְזַר לִמְקוֹמוֹ,
סְעִיף אַחַר סְעִיף.
הַצְּעָקָה אֶל תּוֹךְ הַגָּרוֹן.
שִׁנֵּי הַזָּהָב אֶל הַלֶּסֶת.
הַפַּחַד.
הֶעָשָׁן אֶל אֲרֻבּוֹת הַפַּח וָהָלְאָה וּפְנִימָה
אֶל חֲלַל עֲצָמוֹת,
וּכְבָר תִּקְרְמוּ עוֹר וְגִידִים וְתִחְיוּ,
הִנֵּה עֲדַיִן תִּחְיוּ לָכֶם,
יוֹשְׁבִים בַּסָּלוֹן, קוֹרְאִים עִתּוֹן עֶרֶב.
הִנֵּה הִנְּכֶם! הַכֹּל בְּעוֹד מוֹעֵד.
וַאֲשֶׁר לַכּוֹכָב הַצָּהֹב: מִיָּד יִתָּלֵשׁ
מֵעַל הֶחָזֶה
וִיהַגֵּר
לַשָּׁמַיִם.


כתוב בעיפרון בקרון החתום

כָּאן בַּמִּשְׁלוֹחַ הַזֶּה
אֲנִי חַוָּה
עִם הֶבֶל בְּנִי
אִם תִּרְאוּ אֶת בְּנִי הַגָּדוֹל
קַיִן בֶּן אָדָם
תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁאֲנִי


***

אברהם סוצקבר

***
הַזְּרוֹעַ הַכְּרוּתָה שַׁיֶּכֶת לִי, שֶׁמְּצָאתִיהָ
לִפְנֵי שָׁנִים בַּגָּן, בַּעֲרוּגַת עַגְבָנִיּוֹת.
הִיא זְרוֹע גֶּבֶר בְּלִי בְּעָלִים. עַל כֵּן שַׁיֶּכֶת לִי הִיא.
זוֹ יָד שְׁלִישִׁית, שֶׁבִּלְעָדֶיהָ אֵינִי כּוֹתֵב כָּל אוֹת.

וְלִתְרֵיסַר קוֹרְאַי הַסַּקְרָנִים אֲנִי מוֹדֶה
שֶׁלֹּא אֲנִי מֵפִיק לָהֶם דִּבְרֵי כִּשּׁוּף וָסוֹד.
לֹא זִכְרוֹנִי אֲנִי לוֹחֵש בְּאֹזֶן הַנְּיָר:
זוֹ יָד שְׁלִישִׁית, שֶׁמְּצָאתִיהָ בֵּין עַגְבָנִיּוֹת.

כְּדֵי לִקְרֹא אֶת כְּתַב יָדָהּ לֹא דַּי לָדַעַת יִידִישׁ.
אֲנִי לוֹמֵד אֶת לְשׁוֹנָהּ, יָחִיד בַּלַּיְלָה בִּשְׁבִילֶיהָ,
תּוֹעֶה בְּעוֹלָמָהּ, נוֹפֵל עַל אֶבֶן וְדַרְדַּר.
וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ עִם שַׁחַר בֵּין עַגְבָנִיּוֹת.

שַׁיֶּכֶת לִי הַזְּרוֹעַ הַכְּרוּתָה, אֲשֶׁר אוּלַי
לִטְּפָה אִשָּׁה צְעִירָה כְּשֶׁבַּעֲלָהּ נִכְרַת.
כִּי מְצָאתִיהָ כַּאֲשֶׁר הָאִישׁ אִבֵּד אוֹתָהּ בַּעֲרוּגַת עַגְבָנִיּוֹת, סֶפְּטֶמְבֶּר
אֶלֶף תְּשַע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וְאַחַת.

1981
תרגם: בנימין הרשב

מתוך: הר געש של שלווה | מבחר


טוביה ריבנר
כאן נולדתי

יָצָאתִי מִבֵּיתִי הָאֲרָעִי לְהַרְאוֹת לְבָנָי אֶת מְקוֹם מוֹצָאִי,
שָׂם, אָמַרְתִּי, שָׁכַבְתִּי עַל הָאָרֶץ
אֶבֶן לִמְרַאֲשׁוֹתַי נָמוּךְ מִן הָעֵשֶׂב
כַּעֲפַר הָאָרֶץ
הַכֹּל שָׂם נִשְׁמָר.

עָבַרְנוּ בֶּהָרִים וּבִיעָרוֹת וּבְעָרִים שֶׁהָיוּ,
מְעָרוֹת וְהַמַּיִם נִקְווּ בַּדֶּרֶךְ וְהַכְּבִישִׁים הָיוּ רָעִים.
הַמְּכוֹנִית דִּלְּגָה עַל הַבּוֹרוֹת.

בְּאוֹר הַנּוֹטֶה הִגַּעְנוּ לְעִיר מוֹצָאִי.
מָה הָאֲוִיר הַמָּתוֹק הַזֶּה? שׁוֹאֲלִים בָּנַי.
מָה הַטִּיחַ הַנּוֹפֵל מֵהַקִּירוֹת.

אֵין דָּבָר, הִגִּידָה הַיְשִׁישָׁה בַּחַלּוֹן.
כָּאן גַּם הֶעָתִיד עָבָר. וְסָגְרָה אֶת עֵינֶיהָ הַיְבֵשׁוֹת
כְּעוֹף הָעוֹלֶה וְקוֹפֵל אֶת כְּנָפָיו וְצוֹלֵל.

כָּאן נוֹלַדְתִּי, אָמַרְתִּי לְבָנָי.
הוֹרַי וּזְקֵנַי נוֹלְדוּ כָּאן קָרוֹב.
נוֹלָדִים. כָּאן הָיָה בָּיִת
אָמַרְתִּי לְבָנָי וְהָרוּחַ עָבְרָה
בֵּינִי לְבֵין הַמִּלִּים.

יָצָאתִי לְהַרְאוֹת לְבָנַי אֶת מְקוֹם מוֹצָאִי, וּמָתַי
נֹאכַל; שׁוֹאֲלִים בָּנָי, וְאֵיפֹה
נָלוּן?


מתוך: שמש חצות, ספרית פועלים, תשל"ז (1976)

***

שמואל סוכה

**

הָקִיצוּ. אָנָּא צְאוּ לְרֶגַע מִשְּׁנַתְכֶם.
אֲנִי מֻכְרָח לוֹמַר דְּבַר מָה. 
אִמִּי עָמְדָה שָׁם עִם אֲחוֹתִי. נִצְּבָה לֹא הַרְחֵק מִמּוֹתָהּ.

לָבְשָׁה חֲלוּק סָטֶן עָצוּב.
עֵינֶיהָ שְׁלוּלִיּוֹת עָגְמָה עֲכוּרוֹת, הִתְאַדּוּ בִּשְׁמֵי עֵינַי
מֻכֵּי הַסַּנְוֵרִים. וְכִי יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת, לָדַעַת שֶׁלֹּא אֶרְאֶה
אוֹתָהּ עוֹד? אִמִּי יָדְעָה.
עַכְשָׁו גַּם אֲנִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁלֹּא יָדַעְתִּי אָז.
בְּעָמְדָהּ עַל שְׂפַת קִצָּהּ הֵשִׁיטָה עַצְמָהּ בְּמוֹרַד דָּמִי.
כָּעֵת הִיא שָׁבָה וּמְהַלֶּכֶת בְּמִשְׁעוֹלֵי גּוּפִי הָאֲרָעִי.
פּוֹתַחַת דֶּלֶת, מוֹרִידָה תְּרִיס נוּגֶה עַל אֶשְׁנַבִּי.
תּוֹלָה עַל חֶבֶל שִׁכְרוֹנִי כִּבְסֵי יַלְדוּת.
מַחֲלִיקָה עַל בְּהוֹנוֹת לְאֹרֶךְ שְׁבִילֵי שְׁנָתִי אֶל תּוֹךְ הַחֲלוֹמוֹת.
וַאֲנִי מָה? זוֹרֵם בִּתְעָלַת חַיִּים דְּלוּחָה
כְּמוֹ גָ'מוּס.

אני מתבונן

מִבַּעַד לְעֵינַי הָעֲצוּמוֹת 
יָד אֲרֻכָּה מַפְשִׁיטָה מִפָּנַי אֶת הַבָּשָׂר
רְצוּעוֹת רְצוּעוֹת,
כְּמוֹ אִמִּי זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה,
שֶׁפָּשְׁטָה אֶת בְּגָדֶיהָ
לִפְנֵי שֶׁנּוֹרְתָה.
זִכְרוֹנוֹת קוֹדְרִים
מְהַלְּכִים בְּתוֹכִי בְּמַגְּפֵי קַלְגַּסִּים.

שלום להורי

א
שָׁלוֹם לְהוֹרַי נָתָן וְיֶנְטֶה, וּלְבַתְיָה
אֲחוֹתִי הָרַכָּה. רַעֲבוֹנִי לְלֶחֶם פְּנֵיכֶם
עוֹד חוֹפֵר בִּי עָמֹק
יוֹתֵר מֵהָרָעָב שֶׁל אָז בִּהְיוֹתִי נִרְדָּף עַד צַוָּאר.
כָּעֵת אֲדָמָה רַקְבּוּבִית מַרְקִידָה
שָׁרָשִׁים, מַצְמִיחָה אֳרָנִים, עֲצֵי לִבְנֶה
          וְדֶשֶׁא רַךְ.
יָדִי מְמַשֶּׁשֶׁת אָרִיג מְחֹרַר קְלִיעִים
שֶׁנִּשְׁזַר לִפְנֵי שִׁשִּׁים וְשֵׁשׁ שָׁנִים
עַל נוּל הַיְרִי.
מֵאֲדָמָה אוּקְרָאִינִית נִגָּר דָּמִי, וְתַחְבּוֹשׁוֹת
הָעֵשֶׂב מְנַסּוֹת לַשָּׁוְא לְלַפֵּף אֶת פִּצְעֲכֶם הַפָּעוּר.

ג
גַּם מֵעֵבֶר לְיוֹם הַי"ב בֶּאֱלוּל, שְׁנַת
תש"ב בְּבֶּרֶזְנֶה. פְּתִיל הָעֲשָׁשִׁית הַכָּבוּי
עוֹד לַח מִגַּעֲגוּעַ,
וְחֶרֶף הַזְּמַן, כְּמוּסוֹת הַפֶּלֶא וּקְרֶם הַשִּׁכְחָה,
כַּף רַגְלִי אֵינָהּ מָשָׁה מִדַּוְשַׁת הַצַּעַר.

מתוך ספרו כלוא בתיבת תהודה

***

נִשְׁאַרְתִּי, לֹא כְּדֵי לְהִתְבַּזְבֵּז עַל
זוּטוֹת, אֶלָּא כְּדֵי לִזְכֹּר
אֶתְכֶם, כִּי הַשִּׁכְחָה קָשָׁה וְנוֹרָאָה
מִן הַמָּוֶת, כִּי בַּיָּמִים אֲנַחְנוּ
עֲסוּקִים בְּלִחְיוֹת, אַךְ בַּלֵּילוֹת
עַל מִשְׁכָּבֵנוּ, בִּנְדוֹד הַשֵּׁנָה,
הַגַּעֲגוּעִים מְכַרְסְמִים בָּנוּ
בִּמְלוֹא פֶּה.
אֲנִי מַדְלִיק עֲשָׁשִׁית
מוּל פְּנֵיכֶם
וּמְנַסֶּה לְשַׁמֵּר
אֶת הַפְּתִיל בּוֹעֵר
כְּכָל יְכֹלְתִּי.

מתוך: מעל באר הדומיה

אורין רוזנר
מה אהיה

בַּת לְמִי שֶׁלֹּא רָצוּ לִהְיוֹת כָּאן,
לְמֻצָּלִים מֵאֵשׁ, לַאֲזוֹבֵי הַקִּיר
שֶׁאֶקָלִיפְּטוּסִים יוֹנְקִים אֶת צַעֲרָם.

אֶהְיֶה אֳנִיָּה
שֶׁתִּקַּח אוֹתָם בְּבִטְנָהּ
בַּחֲזָרָה הַבַּיְתָה, נָמֵל אַחֲרֵי נָמֵל, לְמָקוֹם שֶׁבּוֹ
יוּכְלוּ לָרֶדֶת, אֶהְיֶה יַעַר
לְהִסְתַּתֵּר, עָשָׁן לְהִסְתַּלְסֵל,
עֲלִיַּת גַּג וְאָסָם

וְלֹא אִשָּׁה שֶׁמֵּתִים עֲנוּדִים עַל אָזְנֶיהָ
נֶאֱחָזִים בְּרִיסֶיהָ,
וְאַהֲבָתָהּ רָזָה, נְפוּחַת בֶּטֶן,
מוּזֶלְמָנִית אוֹכֶלֶת אָדָם, אוֹכֶלֶת עַצְמָהּ.

כָּל הַשִּׁירִים שֶׁאֶכְתֹּב טַעֲמָם אֵפֶר,
כָּל הַשִּׁירִים שֶׁאֶכְתֹּב אֵינָם שֶׁלִּי,
כִּי מִתַּחַת לַגּוּף הָרִאשׁוֹן
קָבוּר גּוּפִי הַשְּׁלִישִׁי.

מתוך: פעמון

***

מִכְתָּב שֶׁל מְנַחֵם-מֶנְדְל

נתן אלתרמן

שֵׁינָה שֵׁינְדְל שֶׁלִּי, זוּגָתִי הַיָּפָה,

בֵּין עָבִים הַלְּבָנָה נוֹגַהַת.

שֵׁינָה שֵׁינְדְל שֶׁלִּי, דֶּרֶךְ לֵיל וְסוּפָה

בְּרֹאשִׁי הַחוֹלֵם אַתְּ נוֹגַעַת.

 
בַּקַּפּוֹטָה שֶׁלִּי רוּחַ לֵיל מְמָרֵט

וְשָׁמוּט כּוֹבָעִי עֲלֵי עֹרֶף מִמֵּצַח.

כָּךְ הִלַּכְתִּי חַיִּים, כָּךְ שׁוֹכֵב אֲנִי מֵת,

כִּי דְּמוּתִי – כָּךְ אוֹמְרִים – הִיא בַּת-נֶצַח.

שֵׁינָה שֵׁינְדְל שֶׁלִּי, יוֹרֵד שֶׁלֶג לָבָן.

אֵין אָדָם. כֻּלָּם תַּמּוּ. הָבִינִי.

טוּבְיָה מֵת

וּמֵת מוֹטְל בֶּן פֵּיסִי הַחַזָּן.

מֵת הָאִישׁ הַיָּקָר הַדּוֹד פִּינִי.

[...]

להמשך>

 ***

אירופה, מאוחר

דן פגיס

בַּשָּׁמַיִם פּוֹרְחִים כִּנּוֹרוֹתוּמִגְבַּעַת שֶׁל קַשׁ. סִלְחִי לִי, מָה הַשָּׁנָה"

המלצות קריאה ליום הזכרון לשואה ולגבורה כאן