המקור הכפול - השראה וסמכות במשנת הרב קוק - לאחד את הבלתי-מתאחד.
בעולמו של הרב קוק לא הייתה סתירה בין 'תורה מן השמים' לבין 'תורת האדם' ותחיית 'האומה'. תורתו השלמה יכולה הייתה להכיל גם את צייטלין, וגם את ברנר.
הלל צייטלין ויוסף חיים ברנר, שהיו חברים מנוער, הכירו את 'האחדות הכוללת' בהגותו של רואה ה'אורות', וגם הגיבו בהערכה עמוקה, אך לא יכלו לקבל אותה מתוך יושר פנימי; צייטלין בחר בעם היהודי שבגולה, בחסידות ובקבלה – ברנר בחר בתחייה הלאומית בארץ ישראל, בספקנות עמוקה, ובדחיית כל ניסיון "לאחד את הבלתי-מתאחד".
שניהם נפלו על מזבח בחירתם: ברנר נרצח סמוך לפרדס ביפו; צייטלין נרצח בשואה, עטור טלית ותפילין, כשספר 'הזוהר' בידו.
את גבולות עולמו של הרב קוק אפשר לשרטט דרך איחוד מחודש של צייטלין וברנר – לחזור ולאחד את הבלתי-מתאחד.
הרב ד"ר יואל בן-נון גדל מנעוריו עם משנת הרב קוק, ודבר בה. את 'המקור הכפול' של השראה נבואית ושל סמכות תורנית בעולמי של הראי"ה הוא מתאר בדרך מקורית, מן הפילוסופיה הכללית, דרך היגיון 'פרבולי', עד לחשיבה הלכתית ומוסרית, שמסרבת לקבל את הסתירה הרווחת בין קדושה לחיים, בין תורה ומוסר ובין דת למדינה, בישראל.
ספר בשיתוף ספריית הֵילֵל בן חיים למדעי היהדות