הרעיון לפרק את הגוף לגורמיו ולהרכיבו מחדש, אגב החלפת איבר פגום באיברבריא, פרנס במשך שנים רבות את עולם הדמיונות והפנטזיות של הרפואה. הדימויים של הגוף ל"מחסן של חלפים", של האיברים ל"חלקי חילוף", של החליפין ל"סחר באיבר ים", ומנגד – של תרומת האיברים ל"מתנת חיים", מנחים את המחשבה המקובלת על השתלות איברים. חלקי חילוף או מתנת חיים? פגיעה בכבוד האדם או האדרתו? כך או כך, עובדה היא ששפת הדיון בעולם ההשתלות היא שפה מטפורית. את מקומו של התיאור הריאליסטי תופס מערך של דימויים שמנמיכים את התורם לדרגת דרגות ביניים. תת-אנוש, או לחלופין מגביהים אותו לדרגת על-אנוש. קשה למצוא בשיח על השתלות איברים
גוף יחיד רבים: הכלכלה הפוליטית של איברים להשתלה מציג מחקר סוציולוגי המתמקד דווקא בדרגות הביניים. הוא עוקב אחר מסלוליהם של איברים להשתלה מגוף לגוף, ובתוך כך מנסח מחדש מושגים מקובלים ומציע הסברים חדשים ומסגרות ניתוח חלופיות לעולם השתלות האיברים, בישראל ומחוצה לה. ביסודו של דבר, הספר מציע להשתחרר מהתפיסה הבינרית המציבה את האלטרואיזם ותרומת האיברים למול התועלתנות והסחר באיברים, ומציג מנעד רחב יותר של אפשרויות הנוצר משילובים שונים של מקור האיבר להשתלה והמוסדות החברתיים הקובעים את תנועתו.
ד"ר חגי בועז הוא עמית מחקר בכיר וראש תוכנית "מדע, טכנולוגיה וציוויליזציה" במכון ון ליר בירושלים. הוא משמש מרצה בכיר נלווה במחלקה לפוליטיקה וממשל, ועמית מחקר במרכז לבריאות, הומניזם וחברה בנגב, שניהם באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
ד"ר בועז סיים את לימודי התואר השלישי במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסוציולוגיה של הביואתיקה, בעולם החברתי של תרומות האיברים ובאלטרואיזם.
ד"ר בועז הוא מושתל כליה.
תפקידו הסמוי של האלטרואיזם בתרומות איברים
מאמר בכתב העת הזמן הזה