בעוד אבי הנערה היהודייה המשתדכת צריך להפגין את ערכו במושגים כספיים, הרי הנערה עצמה צריכה להפגין את ערכה במושגים איכותיים של נשיות הולמת, וזו מתגלמת בחפצי הנדוניה ובכל המובטח בהם לעתיד לבוא בחיי הנישואים. כשם שהנערה כול כוּלה מיועדת לנישואים, וכשם שהאשה כול כוּלה מיועדת לנהל בית משפחה כדבעי, כך פעולותיהן כול כולן מיועדות להעמדת סדרת חפצי נדוניה משובחת לפני הנישואים ולהרחבתה אחרי הנישואים. אולם, לצד היות הנדוניה החפצית ביטוי של משמעת האשה לדפוס של נשיות שאליו הורגלה, מתייחס ספר זה לייצוג הספרותי של משמעותם הסמלית של חפצי הנדוניה כאקסטנציה וכהרחבה של זהות האשה, וכביטוי של שאיפות ותשוקות שאינן מתכנסות בנקל למשמעת הרגולטורית. אל תוך הנדוניה מושקעות האנרגיות של הנערה ושל האשה, אנרגיות המייצרות מוצרים וייצוגים של זהותן, ואנרגיות אלה עשויות להוליד מהלך ייצור המתחמק מקומודיפיקציה ולייצג אינדיבידואליות מתחמקת משעבוד. ככזו, הנדוניה מאפשרת לחשוב על חיכוך העלול להיווצר בין משמעותם המוכתבת של חפציה לבין משמעותם האישית עבור האשה הנושאת אותם איתה, מייצרת אותם וצורכת אותם בחיי היום יום של הנישואים.
הנדוניה וחפציה הם לפיכך מעין אביזר מורחב לפרפורמטיביות של נשיות נאותה והם תנאי להשגתה, לשימורה ולהוכחתה הקבועה - אך הם גם הזדמנות לביטוי אישי, שעלול להתגלות כבעייתי במסגרת הסדר החברתי הנוהג בחיי נישואים.
חנה נוה (החוג לספרות, אוניברסיטת תל אביב) וצלה אברמוביץ רטנר (אוניברסיטת לונדון, UCL) למדו יחד את לימודי התואר הראשון, השני והשלישי. למרות מרחק המקום שבינן עכשיו, עשו יד אחת בחיבור ספר זה.
ספר בשיתוף ספריית הֵילֵל בן חיים למדעי היהדות