לא עוזר למישה שהוא נער מחונן - הצל הכבד המוטל עליו, הצל המפחיד, המאיים, לא מרפה ממנו.
הצל רודף אותו בביתו, בבית הפרופסור הזקן שאצלו הוא עובד וגם בחברתה של מיקה, הרואה בו את אחיה. אפילו איילת היפה המתאהבת בו, איננה משחררת אותו מהצל הכבד הזה.
חייו של מישה רצופים תהפוכות שהיו בוודאי שוברות את רוחו של כל נער אחר, אבל מישה, למרות הפחד שבו הוא חי, מתמודד ומתפקד באופן מעורר התפעלות עד שעולה בידו להשתחרר.
ככל שמתקדמים בקריאת הספר המפתיע, המרגש והמרתק הזה, כך נקשרים יותר לדמותו של מישה, מעריכים ומכבדים אותו.
על ספרי דורית אורגד נכתב:
"סיפורו האישי, המדהים והקשה של קלקידן יוצר אצל הקוראים הזדהות ואמפטיה לצד השתאות מהדרך המופלאה בה הוא מצליח לצמוח מתוך סיטואציות ללא מוצא."
טלי כוכבי / קול ישראל (על הספר
קלקידן )
*
"העלילה נקראת בשטף ויש בה יסודות של 'סיפור מתח' טוב, המשכיח את המציאות, עד כי קשה לפעמים לקורא לומר לעצמו: כל זה אכן מציאות."
*
"יש לה, למחברת, סגולה נוספת על האמינות שהיא מצליחה לשוות לסיפורה: היכולת לטוות עלילה קולחת בלשון נקייה ובלתי מתנשאת, והקורא הצעיר ירוץ בסיפורה מתוך השתתפות שבלב, כאילו היה הוא עצמו חלק בלתי נפרד מן המתרחש, " משה דור/ מעריב (על הספר "אורחת לשנה אחת")
*
"ספרה של דורית אורגד הוא, בראש ובראשונה, ספר שנושאו מעניין ועלילתו מרתקת. הוא כתוב בסגנון בהיר, עשיר, נאה ומדויק ושלובים בו ערכים אנושיים חשובים ללא כל נימת הטפה."
מנימוקי ועדת הפרס ע"ש מרדכי ברנשטיין, מטעם אוניברסיטת חיפה, על הספר, "שני חברים בממלכת הצלבנים".
*
"הצליחה דורית אורגד לספר בשפה נאה סיפור קסום בעל אמת פנימית ומלא ערכים אוניברסליים," מנימוקי ועדת הפרס ע"ש אהרון אשמן לסיפור "סוכת הגפנים של פיאנדו"
הסופרת דורית אורגד רכשה לעצמה שם בזכות הרומנים שכתבה לנוער.
ניכר בכתיבתה שהיא קרובה לעולמם של צעירים, אולי בזכות היותה שנים רבות מנחת סדנאות כתיבה לנוער ‘בבית אריאלה' בתל אביב ובמקומות נוספים. עסקה גם בעיתונאות ובהוראה במוסדות אקדמיים, ובבד בבד עם עיסוקיה אלה כתבה ספרים שחלקם זכו בפרסים, תורגמו לשפות זרות, הגיעו לראש מצעד הספרים של משרד החינוך, הומחזו לתיאטרון ולטלוויזיה, שודרו ברדיו וממשיכים לראות אור במהדורות חוזרות.
דורית אורגד היא דוקטור בפילוסופיה יהודית. מתגוררת בגבעת שמואל, נשואה ואם לשלוש בנות.
מספריה לנוער בהוצאת הקיבוץ המאוחד: