ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור

 
 
 
 
בדידותה של הגיבורה סינגולרית לחלוטין
בספרה השני מתארת אורית וולפיילר בחוכמה ובאומץ את התמודדותה של בת יחידה באמצע החיים, ששבה לגור עם הוריה המזדקנים. שפתה של הסופרת יוצרת עולם הרמטי המאפשר להרגיש את המחנק שבשהות המשותפת.
נטע הלפרין על את המוות אני רוצה לראות בעיניים | אורית וולפיילר
 
 נובלה רגישה ומדוייקת שמצטיינת בשפה ובגיבורים ייחודיים
חבצלת פרבר, ב"מקור ראשון" , על חלק כמו מים | טלי שמיר ורצברגר
 

זרם חילופין של חום-קור
"קראתי את ספרו החדש של דויד גרוסמן בקדחתנות, בדריכות, גם בוויכוח. אש בוערת בספר הזה... ...הספר מרתק ומפעים". נסים קלדרון ממליץ על אִתי החיים משחֵק הרבה

 
מלהטטת במילים
 
   ספר מבריק על הנאצים שמטשטש את הגבול בין היסטוריה לבדיון
הברקה ספרותית ובגדר קריאת חובה."
על הספר 'סדר היום' מאת אריק ויאר
 
 
 
 
 מן העיתונות>>>

 המלצות קודמות >>>
 
להמלצות נוספות >>


פרקים ראשונים וסיפורים מאחורי הספרים>
אשה בשמלה ירוקה | מיה לוי-ירון
Share

 

הסיפור שמאחורי הסיפור אישה בשמלה ירוקה
מאת מיה לוי-ירון




בפרק הראשון ברומן  "אישה בשמלה ירוקה", הנקרא "קומי, היא אמרה" -  מככב ארגז, הממוקם במרפסת הבית,  מלא וחנוק עד גדותיו בכתבי יד – שירים שאופסנו בו,  הממתינים לשווא ליד גואלת.

כמו השירים בארגז הזה, תשעת הפרקים בספר התגוררו ימים רבים במחשב שלי, כשהם משייטים להם כסקיצות  לכאן ולשם, בצפיית שווא לתשומת לבי. יום אחד, כפי שנהוג לכתוב בסיפורים,  המחשב שלי קרס, וקבצי הטקסט האלה ואחרים נבלעו בתוכו, היו כלא היו. כשעלו על פני המים בסופו של דבר, בזכות מחלץ עוּל ימים ונמרץ, החלטתי בו ברגע להדפיסם, כלומר – להוציא "פלט", בלשון ימינו, מה שבטוח בטוח.

 על שולחן הכתיבה שלי נערמו לפתע סיפורים מותחלים שחור על גבי נייר לבן, עזובים לנפשם ומשוועים לאיסוף ולחיבור.
נעניתי לקריאתם והתחלתי להפיח בהם רוח חיים, כשאני מגלה בהפתעה הולכת וגוברת, עד כמה הם מתקשרים ומשלימים זה את זה מתוך עצמם  לסיפור חיים. 

נגה אלבלך, העורכת המוכשרת וחדת העין, סייעה לי  בשלב מתקדם של העבודה, לחדד עוד יותר את הלחמתם וזיכוכם. 

"הארגז" נשם לרווחה. 

                                              *************************************************

כותבת כמי שנלחם על חייו
עמי זינגר עם הופעת הספר 
 
אתחיל בגילוי נאות: המשוררת/סופרת מיה לוי-ירון היא ידידת נפש שלי.
אמשיך בהכרזה בלתי ענווה: אם יש תחום בו אני מבין משהו ורשאי להביע חוות דעת - לכל הפחות על סמך השכלתי הרשמית - זהו תחום הספרות.
על כן, אם קריאת ספרות יפה היא מרכיב חשוב בממשק חייכם, אני ממליץ לכם לקרוא את הספר הזה.

                                                     * * *
אישה בשמלה ירוקה הוא ספק רומן ספק קובץ סיפורים: תשעה פרקים המתרחשים בזירות שונות, בארץ (ירושלים, ת"א, קיבוץ בנגב, עמק חפר, נתניה...) ובנכר (איטליה, שוויץ, גרמניה) ובזמנים שונים (במאה הקודמת, החל משנות הטרום-מדינה, ובמאה הנוכחית). הדמויות הראשיות נוכחות ברוב הפרקים ושייכות לאותה המשפחה, אך יש גם דמויות חד-פרקיות, לא פחות נוגעות ללב.
הפרקים אינם מתייחסים זה לזה בהגיון כרונולוגי אלא במתכונת תשבצית: מצטלבים ונוגעים זה בזה, עם חוליות משותפות, אבל גם מאפשרים פניות וגיחות לכיוונים אחרים. לכל פרק יש הצדקה וזכות קיום עצמאית - אבל המכלול השלם משמעותי ומרגש יותר מאשר סה"כ חלקיו/פרקיו.

יש להניח שיזדמן לכם לשמוע/לקרוא שהאישה בשמלה הירוקה היא המשוררת חיה ורד (אמה של מיה לוי-ירון), שהספר כביכול ביוגרפי או אוטו-ביוגרפי, ושמתבקש לבחון אותו במישור הפסיכולוגי. 

להבנתי, התמונה יותר מורכבת ויותר מעניינת: למשל, כלל איני בטוח שיש רק אישה אחת בשמלה ירוקה... נכון, יש בספר מרכיבים ביוגרפיים, אך גם מציאות בדויה ודמיון ספרותי עשיר. יש מתח וקדרות, אך גם הומור וליריות.
אפילו אם תתעקשו להתמקד בעימות האישי/ספרותי שבין הבת לבין האם, תגלו שיותר מאשר עימות יש בספר הזה קינה על ההחמצה. על יותר מהחמצה אחת, בעצם. כי הספר "אישה בשמלה ירוקה" הוא גם כתב-הגנה אמפתי וכאוב.

* * *
לרחל שפירא, בשיר "פרח משוגע", יש שורה מצמררת: "היא שרה כמי שנלחם על חייו...".
מיה לוי-ירון כותבת כמי שנלחם על חייו, הן בשיריה והן בפרוזה שלה. ובספרה החדש - ביתר שאת.


 
בניית אתריםבניית אתרים 

הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור