ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור

קווים לדמותו של המוח הישראלי
גמיש אך מבורדק, חכם אך רגשי - ואיינשטיין דווקא היה גאה בו. פרופ' גד יאיר מפענח בספרו החדש את המוח והחשיבה הישראליים, ומסביר למה מדעניות ישראליות נחשבות בעולם ל"סופר וומן" ולמה האקדמיה שלנו היא בסך הכול "פייק אקדמיה"
רן בן-נון עם צאת הספר המוח הסורר- הזמנה לפגישה עם המדע הישראלי' של גד יאיר.  
 
 רציתי להשמיע את קולם של הסובלים מאלימות
בלצאנו על הסיפור שמאחורי ספרו ועל איטליה בימי הקורונה. ראיון עם
 מארקו בלצאנו שספרו לא אזוז מכאן ראה אור לפני מספר שבועות
 
 
 
יצירת מופת מכשפת, שמהדהדת את סבלן של נשים העוברות התעללות באשר הן
תמר רותם על  קוֹרִיגדוֹרָה מאת גֵייל ג'ונס 
 
שירה צלולה ומדוייקת כל כך
שירה המבוססת על איפוק, אנדרסטייטמנט, איזונים פנימיים עדינים, מידה נכונה וצניעות.
 
אלי הירש על
שאשה אינה אלוהים, ספר השירים של רוחמה וייס
 
למדתי מהעץ לכתוב שירה
על הלכתי שנים לצידך 
 
מתי יונח לך ארצי, ארצי העשנה — שנתיים אחרי מות חיים גורי, ספר חדש
שנתיים אחרי מותו של חיים גורי השלימו אשתו ושלוש בנותיו את הוצאת ספר שיריו האחרון, אל המקום האחר, והן מספרות על לבטי העריכה ועל החיים עם האדם המורכב שידע בעל פה אינספור שירים ושכתב על עצמו: "אני מלחמת אזרחים"

כתבה של גילי איזיקוביץ
 
 
התרחשויות הזויות בשוליים החרישיים
המשוררת אילנה יפה מציגה עולם פנטסטי מעניין ומופרע
ביקורת על "אירוע לילי" - שיר מתוך פיונית על לוח ריק, שלקח אותנו למחוזות האבסורד של השירה העברית  
 
 
 
 
 מן העיתונות>>>

 המלצות קודמות >>>
 
להמלצות נוספות >>


שיר השבוע>
מילים יפות מבכי ואושר | נתן יונתן
Share

מילים יפות מִבְּכי ואושר / נתן יונתן

שיריו של נתן יונתן נוכחים מאוד הודות להלחנתם (בידי נחום היימן, סשה ארגוב ורבים אחרים) ועם זאת דומה שמעטים קוראים אותם כשירה העומדת ברשות עצמה.

המבחר מילים יפות מבכי ואושר, שערכו גדעון טיקוצקי ועוזי שביט, מזַמן אפשרות לשוב ולהתרשם מהישגיו של נתן יונתן כמשורר ובמקביל ליהנות גם מן הגרסאות המושרות לשיריו, שניתנו בצד הנוסחים המקוריים.

 

       כמו בלדה

אִם זֵר קוֹצִים כּוֹאֵב
זֶה מַה שֶּׁאַתְּ אוֹהֶבֶת,
אֵלֵךְ אֶל הַמִּדְבָּר
וְשָׁם אֶלְמַד לִכְאֹב.
וְאִם שִׁירִים אָהַבְתְּ,
רַק שֶׁכְּתוּבִים בָּאֶבֶן -
בֵּין הַכֵּפִים אָגוּר
וּבַסְּלָעִים אֶכְתֹּב.

וְאָז, כְּשֶׁנִּתְכַּסֶּה
עִם הַחוֹלוֹת בַּחֹשֶךְ
וְסֵפֶר הַדְּבָרִים
בַּחֹשֶךְ יִתְכַּסֶּה,
תַּגִּידִי לִי מִלִּים
יָפוֹת מִבְּכִי וָאֹשֶר;
הוּא כַּנִּרְאֶה אָהַב
אוֹתִי, הָאִישׁ הַזֶּה.
 
   


אִם העולם

אִם הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא יָם - 
אֵלָיו הוֹלְכִים כָּל הַנְּחָלִים.
אִם הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא חוֹף - 
תּוּגַת יַמּוֹ מַכָּה גַּלִּים.

אִם הָאָדָם הוּא יַעַר־עַד - 
סוּפוֹת נוֹשְׁבוֹת בַּאֲמִירָיו.
אִם הָאָדָם הוּא שִׂיחַ קָט - 
בַּלָּאט נוֹשְׁרִים פִּרְחֵי שִׁירָיו.

סוּפוֹת נוֹשְׁבוֹת בַּאֲמִירָיו,
נוֹשְׁרִים בַּלָּאט פִּרְחֵי שִׁירָיו;
כִּי הָאָדָם גַּם שִׂיחַ קָט,
גַּם יַעַר־עַד - סוּפוֹת בַּאֲמִירָיו! 
      
  הישאר פעם לבד

הִשָּׁאֵר פַּעַם לְבַד.
שְׁמַע אֶת עַצְמְךָ נִכְנָס
אֵלֶיךָ לְדוּשִׂיחַ מְנֻמָּס
עַל אוֹדוֹת אַהֲבַת הָאֵלִים וְהָאֵלוֹת
בַּשְּׂדֵרוֹת הָאֶלִיזִיּוֹת,
עַל הַמִּיתוֹלוֹגְיָה שֶׁל הַגָּן הַצִּבּוּרִי,
עַל הַמַּגָּע הַחַם שֶׁל הַצָּלוּב הָאַחֲרוֹן
בְּטֶרֶם הָפַךְ לְשַׁיִשׁ, עַל הַמֶּטָאפוֹרוֹת
הָאֶפְשָׁרִיּוֹת בְּכָל שִׂיחָה
שֶׁבֵּין הַחַי וְהַדּוֹמֵם, בֵּין הַכְּמִישָׁה וְהַפְּרִיחָה.
נַסֵּה פַּעַם אַחַת לְהִשָּׁאֵר עִם עַצְמְךָ,
שְׁמַע בְּשִׂמְחָה עֲקֵבֶיהָ הַמִּתְרַחֲקִים.
מַה מּוֹשֵׁךְ אוֹתְךָ אֶל ג'וֹן בָּאֶז, קוֹלָהּ?
מַה זֹּאת בְּגִידָה, מֵאֵימָתַי נֶהֱפֶכֶת אַהֲבָה לִקְלָלָה,
מַדּוּעַ הַפִּנּוּק אוֹהֵב אֶת הָאָנַפֶּסְטִים,
לָמָּה לִקְרֹא לָזֶה שִׁיר.
שְׁאֵלוֹת כָּאֵלֶּה וְעֶרֶב כָּזֶה יְכוֹלִים
לִגְמֹר אוֹתָנוּ כָּלִיל.
הַכֹּל עוֹזֵב אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמַּטְבִּיעִים אֶת יְגוֹנָם בַּגַּלִּים;
אֲנַחְנוּ, נֹאמַר אֶת הָאֱמֶת,
אֲנַחְנוּ לֹא כָּאֵלֶּה אֵלִים
לֹא יְכוֹלִים. אֵין בָּנוּ כָּזֹאת גַּאֲוָה,
אֵין בָּנוּ כָּזֹאת אַהֲבָה לַיָּם,
אֲנַחְנוּ גִּבּוֹרִים רַק בְּמִלִּים.
   

הרדופים ליד החוף


לֹא נִפְרַח כְּבָר פַּעֲמַיִם, וְהָרוּחַ עַל הַמַּיִם
יְפַזֵּר דְּמָמָה צוֹנֶנֶת עַל פָּנֵינוּ הַחִוְרוֹת.
שָׁמָּה, בֵּין אִבֵּי הַנַּחַל, בְּשָׁעָה אַחַת נִשְׁכַּחַת,
זִכְרוֹנוֹת אֵזוֹב שֶׁלָּנוּ מִתְרַפְּקִים עַל הַקִּירוֹת.

בְּלִי תּוּגָה, כְּפוּפֵי צַמֶּרֶת, בְּלוֹרִיּוֹת שֵׂיבָה נִבְדֶּרֶת,
בַּאֲשֶׁר יְפוֹת הַתֹּאַר בֵּין שְׁרִיקוֹת הָעֲדָרִים
תַּפְנוּקֵי גֵּוָן יַרְטִיטוּ בְּלֶכְתָּן לִרְחֹץ בַּזֶּרֶם,
נִכְלָמִים נַשְׁפִּיל עֵינֵינוּ אֶל הַמַּיִם הַקְּרִירִים.

לֹא נוֹסִיפָה עוֹד לָנוּעַ, מִשְׁתָּאִים נַבִּיט בָּרוּחַ,
אֵיךְ הוּא יַחַד עִם הַמַּיִם מְפָרְקִים אֶת הַסְּלָעִים.
תְּאֵנָה חָנְטָה פַּגֶּיהָ, וְהַנֶּשֶׁר הַיָּגֵעַ
אֶל קִנּוֹ חָזַר בַּחֹשֶךְ מִדַּרְכֵי הָאֱלֹהִים.
הַרְדּוּפִים שֶׁלִּי, כָּמוֹנִי וְכָמוֹךְ, שֶׁכָּל יָמַיִךְ
אֶת פִּרְחֵי הָאוֹר שֶׁלָּנוּ אַתְּ פִּזַּרְתְּ לְכָל רוֹעֶה - 
לֹא עוֹפוֹת־מָרוֹם אֲנַחְנוּ, וְאֶל גֹּבַהּ הַשָּׁמַיִם
גַּם אַתֶּם וְגַם אָנֹכִי לֹא נַגִּיעַ, כַּנִּרְאֶה.

רַק בָּהָר עַל קַו הָרֶכֶס מִישֶׁהוּ מוֹסִיף לָלֶכֶת 
מִן הַוָּאדִי וְהָאֶבֶן לָרְכָסִים אֶל הָרוּחוֹת,
עַד אֲשֶׁר בִּכְסוּת הָעֶרֶב יַחֲזֹר נוּגֶה אֵלַיִךְ
עִם פִּכְפּוּךְ פְּלָגִים,
                        עִם רַחַשׁ הַרְדּוּפִים לְיַד הַחוֹף.
      
 עוד יום של חורף עוזב

הַחֹרֶף תּוֹפֵס אוֹתוֹ בִּגְרוֹנוֹ, כְּפוֹר
נוֹשֵׁךְ אֶת פָּנָיו, שְׁקִיפוּת מִישׁוֹרִים
וְזִכְרוֹן קַטָּרִים שֶׁהִשְׁאִירוּ מִכְתָּבִים
שֶׁל עָשָׁן עַל בְּדִידוּת הַשָּׁמַיִם.
יֶלֶד הָיָה רָכוּב עַל כְּתֵפָיו בִּגְלַל הַבֹּץ
וְגִדְמֵי קוֹצִים שֶׁהוֹתִירוּ שְׂרֵפוֹת הַקַּיִץ.
יֶלֶד שֶׁל בֹּקֶר חֹרֶף טוֹפֵחַ בְּעִקְּבֵי נְעָלָיו
הַקְּטַנּוֹת עַל תֹּף הֶחָזֶה.
הוֹלְכִים לְחַפֵּשׂ אָרְנִיּוֹת. הוֹלְכִים.
הַכְּתֵפַיִם צוֹנְחוֹת פִּתְאֹם מִכֹּבֶד עַצְמָן.
שׁוּם דָּבָר לֹא טוֹפֵף עַל חָזֵהוּ
בַּחֹרֶף הַזֶּה, אֲבָל הַחֲרִיפוּת אֵינֶנָּה עוֹזֶבֶת
וּשְׁקִיפוּת קָרָה וְתוּגָה רְווּיָה שֶׁל אַדְמַת חֹרֶף
וְהַרְכָּנַת רֹאשׁ נִכְלֶמֶת שֶׁל רַקָּפוֹת 
וְאֶבֶן אַחַת
מֻנָּחָה עַל כְּתֵפוֹ.
   פגישה על החוף

הַיָּם נִגַּשׁ בְּלַחַשׁ אֶל הַחוֹף;
אַתָּה זוֹכֵר אוּלַי פְּגִישָׁה כָּזֹאת כְּרֶשֶׁת
פְּזוּרָה שֶׁל שַׂעֲרוֹת אִשָּׁה לַחוֹת.
דַּיָּג אֶחָד הִשְׁלִיךְ חַכָּה מֵרֹאשׁ הַגֶּשֶׁר.

הַשֵּׁפֶל, הַגֵּאוּת, הָאֲנָחוֹת,
הַמֶּלַח הַמַּלְבִּין גִּזְעֵי הָאֵשֶׁל,
שׁוֹלֵי הַקּוֹנְכִיּוֹת לוֹקְטִים בַּחוֹף
קִינַת שְׁחָפִים שֶׁל אַהֲבָה נוֹאֶשֶׁת.

הַיָּם נִפְרַד בְּלַחַשׁ מִן הַחוֹף;
מָחָר אוּלַי יִרְצֶה אֵלֶיךָ שׁוּב לָגֶשֶׁת.
גֻּמַּת הַחוֹל, שְׂפָתֶיךָ הַמְּלוּחוֹת,
אוֹתוֹ דַּיָּג,
             אוֹתָהּ אִשָּׁה,
                             אוֹתָהּ הָרֶשֶׁת.
      
 
איש מביט בבנו

אִישׁ מַבִּיט בִּבְנוֹ
וְרוֹאֶה בְּעֵינוֹ אֶת מַה שֶּׁהָיָה
וּמַה שֶּׁהִנּוֹ וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה כְּשֶׁהוּא
עַצְמוֹ כְּבָר אֵינוֹ,
וְכָל הַמַּרְאֶה הַזֶּה אֵיךְ כָּבָה 
כְּמוֹ בְּמַכַּת רַעַם.
וּמִי יָמֹד אֶת יְגוֹנוֹ
אִם הוּא כְּשֹׁרֶשׁ עֵץ
אוֹ הוּא כַּאֲמִירוֹ,
וְהַזִּכָּרוֹן יְעִירוֹ אֶל חֶלְקַת יַעַר
אֲשֶׁר הוּא וְהַנַּעַר חָצוּ
בְּסִבְכֵי אֳרָנֶיהָ
אוֹ אֶל אוֹתָהּ פְּאַת־שָׂדֶה שְׁכוּחָה
שֶׁהֵם הָיוּ אַחֲרוֹנֶיהָ
לְעֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה,
בֶּאֱסֹף הַשֶּׁמֶשׁ מִן הָאֲדָמָה
שְׁאֵרִית קַרְנֶיהָ
וְאֵין צוֹעֵק וְאֵין עוֹנֶה.
חֲרִישִׁית תֵּאָסֵף חֶלְקַת הַשָּׂדֶה
אֶל יְגוֹנֶיהָ,
וְרַק אָב וּבְנוֹ הוֹלְכִים
שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו,
וְלֹא אֵשׁ וְלֹא עֵצִים
וְלֹא שֶׂה וְלֹא שׁוֹפָר,
וְלֹא הָיְתָה עוֹד כָּאַהֲבָה הַהִיא
עַל עָפָר.
   
זֶמר לבני

לִכְשֶׁתִּגְדַּל, לִיאוֹר שֶׁלִּי, יַלְדִּי,
תֹּאחַז בִּי, אַבָּא־פֶּתִי, בְּיָדִי.
בִּצְעָדִים כְּבֵדִים וְרוֹעֲדִים
אֵלֵךְ אִתְּךָ אֶל עֵבֶר־הַבָּתִּים.

תִּקַּח, לִיאוֹר, שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתַי תִּקַּח - 
חִבְּקוּךָ עֵת הָיִיתָ יֶלֶד רַךְ.
וְאִם לָאוּ מְעַט, הֵן לֹא תִּשְׁכַּח:
אֵין עוֹד יָדַיִם אוֹהֲבוֹת כָּל כָּךְ!

אִם לְבַדְּךָ תֵּלֵךְ בְּעֶרֶב סְתָו - 
עִמְּךָ יֵצֵא שִׁירִי הַמְאֹהָב,
כָּרוּחַ, שְׂעָרְךָ הַזְּהַבְהַב
הוּא יְלַטֵּף בְּאַהֲבָה שֶׁל אָב.

וְעֵת עִם יַלְדָּתְךָ תִּפְסַע, יַלְדִּי,
אֶשְׁלַח אֶת זֶה הַזֶּמֶר יְחִידִי
בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. בִּדְמִי בֵּיתִי
אִתְּךָ אֶהְיֶה, יַלְדִּי, עֲדֵי כְּלוֹתִי.

לִכְשֶׁתִּגְדַּל, לִיאוֹר שֶׁלִּי, אֶל גִּיל וָאוֹר,
אֶת אַבָּא וְשִׁירוֹ זָכוֹר תִּזְכֹּר -
אָכֵן, תְּמִימִים הָיוּ בָּתָּיו שֶׁל הַמִּזְמוֹר,
אַךְ אֲהֵבוּךָ כִּלְבָבָם, יַלְדִּי לִיאוֹר.

 

      
 ****

לֹא הוֹן, לֹא נְכָסִים שֶׁל חֹמֶר, רַק
שְׁנַיִם־שְׁלֹשָה סְפָרִים שֶׁלֹּא עָשְׁקוּ
אָדָם וְלֹא הֵרֵעוּ לְאִישׁ. לְבַדָּם
אָגְרוּ חָכְמַת־עֶרֶב מְאֻחֶרֶת, אֲוִיר 
וּמְעַט שֶׁמֶשׁ לְיוֹם סַגְרִיר.
כְּשֶׁהַלַּיְלָה יָבוֹא לַעֲצֹם אֶת רִיסַי
יִפָּתְחוּ הַסְּפָרִים לְאִטָּם בַּמָּקוֹם
הַנָּכוֹן. בָּאַקְרוֹסְטִיכוֹן תּוּכְלוּ 
לְגַלּוֹת אֶת שְׁמִי; זֵכֶר פְּחָדִים 
וּפְלִיאָה וְצָמָא־לֹא־יֵדַע־רְוָיָה
לְמַה שֶּׁלֹּא הָיָה. 
   
****

שׁוּמְדָּבָר לֹא מַפְחִיד עוֹד בַּחֲנָיָה אַחֲרוֹנָה,
רַק מוּעָקָה רַכָּה שֶׁל עֶרֶב שֶׁפָּנָה,
צְלָלִית שֶׁל אִישׁ מַבִּיט בְּעֵינַיִם לַחוֹת
אֵיךְ נִדְלָקִים בַּחוֹל נֵרוֹת הַלַּיְלָה.
מִי יַגִּיד לוֹ, אֲהוּבִי הַיָּקָר, רָאִיתִי
שֶׁאַתָּה מְחַפֵּשׂ אֵיזֶשֶׁהוּ סִימָן שֶׁרָצְתָה
פַּעַם לְהַשְׁאִיר לְךָ אִשָּׁה שֶׁחִנָּהּ עָלָה
מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, וְיוֹמְךָ, אָמַרְתָּ, פָּנָה, וְהָאוֹר
הָלַךְ הָלוֹךְ וְחָסוֹר. חִכִּיתִי לְךָ כָּל הַזְּמַן,
יָדַעְתִּי שֶׁתָּבוֹא בִּמְאֻחָר. בָּרֶקַע נִשְׁמְעָה מַנְגִּינָה
שֶׁהֵבִיאָה אוֹתְךָ לַמָּקוֹם הַנָּכוֹן, לַחֲנָיָה אַחֲרוֹנָה.
 
בניית אתריםבניית אתרים 

הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור