שיריו של נתן יונתן נוכחים מאוד הודות להלחנתם (בידי נחום היימן, סשה ארגוב ורבים אחרים) ועם זאת דומה שמעטים קוראים אותם כשירה העומדת ברשות עצמה.
המבחר מילים יפות מבכי ואושר, שערכו גדעון טיקוצקי ועוזי שביט, מזַמן אפשרות לשוב ולהתרשם מהישגיו של נתן יונתן כמשורר ובמקביל ליהנות גם מן הגרסאות המושרות לשיריו, שניתנו בצד הנוסחים המקוריים.
כמו בלדה
אִם זֵר קוֹצִים כּוֹאֵב
זֶה מַה שֶּׁאַתְּ אוֹהֶבֶת,
אֵלֵךְ אֶל הַמִּדְבָּר
וְשָׁם אֶלְמַד לִכְאֹב.
וְאִם שִׁירִים אָהַבְתְּ,
רַק שֶׁכְּתוּבִים בָּאֶבֶן -
בֵּין הַכֵּפִים אָגוּר
וּבַסְּלָעִים אֶכְתֹּב.
וְאָז, כְּשֶׁנִּתְכַּסֶּה
עִם הַחוֹלוֹת בַּחֹשֶךְ
וְסֵפֶר הַדְּבָרִים
בַּחֹשֶךְ יִתְכַּסֶּה,
תַּגִּידִי לִי מִלִּים
יָפוֹת מִבְּכִי וָאֹשֶר;
הוּא כַּנִּרְאֶה אָהַב
אוֹתִי, הָאִישׁ הַזֶּה.
הישאר פעם לבד
הִשָּׁאֵר פַּעַם לְבַד.
שְׁמַע אֶת עַצְמְךָ נִכְנָס
אֵלֶיךָ לְדוּשִׂיחַ מְנֻמָּס
עַל אוֹדוֹת אַהֲבַת הָאֵלִים וְהָאֵלוֹת
בַּשְּׂדֵרוֹת הָאֶלִיזִיּוֹת,
עַל הַמִּיתוֹלוֹגְיָה שֶׁל הַגָּן הַצִּבּוּרִי,
עַל הַמַּגָּע הַחַם שֶׁל הַצָּלוּב הָאַחֲרוֹן
בְּטֶרֶם הָפַךְ לְשַׁיִשׁ, עַל הַמֶּטָאפוֹרוֹת
הָאֶפְשָׁרִיּוֹת בְּכָל שִׂיחָה
שֶׁבֵּין הַחַי וְהַדּוֹמֵם, בֵּין הַכְּמִישָׁה וְהַפְּרִיחָה.
נַסֵּה פַּעַם אַחַת לְהִשָּׁאֵר עִם עַצְמְךָ,
שְׁמַע בְּשִׂמְחָה עֲקֵבֶיהָ הַמִּתְרַחֲקִים.
מַה מּוֹשֵׁךְ אוֹתְךָ אֶל ג'וֹן בָּאֶז, קוֹלָהּ?
מַה זֹּאת בְּגִידָה, מֵאֵימָתַי נֶהֱפֶכֶת אַהֲבָה לִקְלָלָה,
מַדּוּעַ הַפִּנּוּק אוֹהֵב אֶת הָאָנַפֶּסְטִים,
לָמָּה לִקְרֹא לָזֶה שִׁיר.
שְׁאֵלוֹת כָּאֵלֶּה וְעֶרֶב כָּזֶה יְכוֹלִים
לִגְמֹר אוֹתָנוּ כָּלִיל.
הַכֹּל עוֹזֵב אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמַּטְבִּיעִים אֶת יְגוֹנָם בַּגַּלִּים;
אֲנַחְנוּ, נֹאמַר אֶת הָאֱמֶת,
אֲנַחְנוּ לֹא כָּאֵלֶּה אֵלִים
לֹא יְכוֹלִים. אֵין בָּנוּ כָּזֹאת גַּאֲוָה,
אֵין בָּנוּ כָּזֹאת אַהֲבָה לַיָּם,
אֲנַחְנוּ גִּבּוֹרִים רַק בְּמִלִּים.
הרדופים ליד החוף
לֹא נִפְרַח כְּבָר פַּעֲמַיִם, וְהָרוּחַ עַל הַמַּיִם
יְפַזֵּר דְּמָמָה צוֹנֶנֶת עַל פָּנֵינוּ הַחִוְרוֹת.
שָׁמָּה, בֵּין אִבֵּי הַנַּחַל, בְּשָׁעָה אַחַת נִשְׁכַּחַת,
זִכְרוֹנוֹת אֵזוֹב שֶׁלָּנוּ מִתְרַפְּקִים עַל הַקִּירוֹת.
בְּלִי תּוּגָה, כְּפוּפֵי צַמֶּרֶת, בְּלוֹרִיּוֹת שֵׂיבָה נִבְדֶּרֶת,
בַּאֲשֶׁר יְפוֹת הַתֹּאַר בֵּין שְׁרִיקוֹת הָעֲדָרִים
תַּפְנוּקֵי גֵּוָן יַרְטִיטוּ בְּלֶכְתָּן לִרְחֹץ בַּזֶּרֶם,
נִכְלָמִים נַשְׁפִּיל עֵינֵינוּ אֶל הַמַּיִם הַקְּרִירִים.
לֹא נוֹסִיפָה עוֹד לָנוּעַ, מִשְׁתָּאִים נַבִּיט בָּרוּחַ,
אֵיךְ הוּא יַחַד עִם הַמַּיִם מְפָרְקִים אֶת הַסְּלָעִים.
תְּאֵנָה חָנְטָה פַּגֶּיהָ, וְהַנֶּשֶׁר הַיָּגֵעַ
אֶל קִנּוֹ חָזַר בַּחֹשֶךְ מִדַּרְכֵי הָאֱלֹהִים.
הַרְדּוּפִים שֶׁלִּי, כָּמוֹנִי וְכָמוֹךְ, שֶׁכָּל יָמַיִךְ
אֶת פִּרְחֵי הָאוֹר שֶׁלָּנוּ אַתְּ פִּזַּרְתְּ לְכָל רוֹעֶה -
לֹא עוֹפוֹת־מָרוֹם אֲנַחְנוּ, וְאֶל גֹּבַהּ הַשָּׁמַיִם
גַּם אַתֶּם וְגַם אָנֹכִי לֹא נַגִּיעַ, כַּנִּרְאֶה.
רַק בָּהָר עַל קַו הָרֶכֶס מִישֶׁהוּ מוֹסִיף לָלֶכֶת
מִן הַוָּאדִי וְהָאֶבֶן לָרְכָסִים אֶל הָרוּחוֹת,
עַד אֲשֶׁר בִּכְסוּת הָעֶרֶב יַחֲזֹר נוּגֶה אֵלַיִךְ
עִם פִּכְפּוּךְ פְּלָגִים,
עִם רַחַשׁ הַרְדּוּפִים לְיַד הַחוֹף.
עוד יום של חורף עוזב
הַחֹרֶף תּוֹפֵס אוֹתוֹ בִּגְרוֹנוֹ, כְּפוֹר
נוֹשֵׁךְ אֶת פָּנָיו, שְׁקִיפוּת מִישׁוֹרִים
וְזִכְרוֹן קַטָּרִים שֶׁהִשְׁאִירוּ מִכְתָּבִים
שֶׁל עָשָׁן עַל בְּדִידוּת הַשָּׁמַיִם.
יֶלֶד הָיָה רָכוּב עַל כְּתֵפָיו בִּגְלַל הַבֹּץ
וְגִדְמֵי קוֹצִים שֶׁהוֹתִירוּ שְׂרֵפוֹת הַקַּיִץ.
יֶלֶד שֶׁל בֹּקֶר חֹרֶף טוֹפֵחַ בְּעִקְּבֵי נְעָלָיו
הַקְּטַנּוֹת עַל תֹּף הֶחָזֶה.
הוֹלְכִים לְחַפֵּשׂ אָרְנִיּוֹת. הוֹלְכִים.
הַכְּתֵפַיִם צוֹנְחוֹת פִּתְאֹם מִכֹּבֶד עַצְמָן.
שׁוּם דָּבָר לֹא טוֹפֵף עַל חָזֵהוּ
בַּחֹרֶף הַזֶּה, אֲבָל הַחֲרִיפוּת אֵינֶנָּה עוֹזֶבֶת
וּשְׁקִיפוּת קָרָה וְתוּגָה רְווּיָה שֶׁל אַדְמַת חֹרֶף
וְהַרְכָּנַת רֹאשׁ נִכְלֶמֶת שֶׁל רַקָּפוֹת
וְאֶבֶן אַחַת
מֻנָּחָה עַל כְּתֵפוֹ.
****
שׁוּמְדָּבָר לֹא מַפְחִיד עוֹד בַּחֲנָיָה אַחֲרוֹנָה,
רַק מוּעָקָה רַכָּה שֶׁל עֶרֶב שֶׁפָּנָה,
צְלָלִית שֶׁל אִישׁ מַבִּיט בְּעֵינַיִם לַחוֹת
אֵיךְ נִדְלָקִים בַּחוֹל נֵרוֹת הַלַּיְלָה.
מִי יַגִּיד לוֹ, אֲהוּבִי הַיָּקָר, רָאִיתִי
שֶׁאַתָּה מְחַפֵּשׂ אֵיזֶשֶׁהוּ סִימָן שֶׁרָצְתָה
פַּעַם לְהַשְׁאִיר לְךָ אִשָּׁה שֶׁחִנָּהּ עָלָה
מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, וְיוֹמְךָ, אָמַרְתָּ, פָּנָה, וְהָאוֹר
הָלַךְ הָלוֹךְ וְחָסוֹר. חִכִּיתִי לְךָ כָּל הַזְּמַן,
יָדַעְתִּי שֶׁתָּבוֹא בִּמְאֻחָר. בָּרֶקַע נִשְׁמְעָה מַנְגִּינָה
שֶׁהֵבִיאָה אוֹתְךָ לַמָּקוֹם הַנָּכוֹן, לַחֲנָיָה אַחֲרוֹנָה.
מתוך: מילים יפות מִבְּכי וָאושר, מבחר שירים מאת נתן יונתן | סדרת מבחר - זוטא | עורכים: גדעון טיקוצקי ועוזי שביט
לאן היינו הולכים
מַה שֶׁמַּעֲצִיב זֶה לֹא שֶׁהָאָרֶץ מִשְׁתַּנָּה
שֶׁפִּצְעֵי הַמַּחְצָבוֹת קְרוּעִים,
הַלֹּא אֵין דָּבָר שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לְרַמּוֹת בִּצְבָעִים
אֶלָּא שֶׁאֶצְלֵנוּ הָאֲוִיר אוֹזֵל
וְלֹא נַמְרִיא לֶהָרִים.
נִשָּׁאֵר לַעֲמֹד בִּקְּצֵה שְׁמוּרַת אֶרֶץ אָבוֹת
תּוֹעִים בֵּין אַלּוֹנֵי בָּכוּת לְדְיוּנוֹת זְהֻבּוֹת
וְעֵז קְטַנָּה שֶׁנָּתְנָה לָנוּ מֵחֲלָבָהּ וּמִצַּמְרָהּ
וּבְרַגְלֶיהָ הָרָזוֹת חָתְרָה לָנוּ דֶּרֶךְ בַּחוֹלוֹת
אֶל צֵל הֶחָרוּב
וְלוּלֵא הִתְעַקְּשָׁה
אָנָה אָז הָיִינוּ הוֹלְכִים בָּאִים
לְאָן הָיִינוּ הוֹלְכִים עַכְשָׁו
מתוך: שירים עד כאן
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ