השאלון עם
אושרת מזרחי שפירא,
מחברת נורא ובארוד
���� מה הם הרגלי הכתיבה שלך?
מתעוררת מוקדם בבוקר, מסדרת קצת את הבית שיהיה לי מרחב נעים, מכינה לי כוס קפה. מתיישבת בשולחן העגול של פינת האוכל, הצופה למרפסת הפורחת בביתי ומתחילה בכתיבה אינטואיטיבית, עם עט ודף לבן. קוראת שיר או שניים, ורק אז מתחילה לכתוב.
���� מתי התחלת לכתוב?
התחלתי לכתוב בגיל 48. יצאתי לתהליך כדי לעבור תהליך פנימי ולא בכדי לכתוב ספר. הפתיע אותי שזה קרה. מעולם לא כתבתי קודם, אפילו לא פוסט בפייסבוק. הספר שכתבתי מבוסס על עדויות ששמעתי מבנות משפחה. בתחילה רק תעדתי את העדויות המוקלטות, הפכתי אותם לסיפורים, לשימוש משפחתי... לאט לאט אוסף הסיפורים נשזרו לתוך רומן הביכורים הראשון שלי.
���� מה הם מקורות ההשראה שלך?
הטרילוגיה של נג'יב מחפוז, סיפור משפחתי והיסטורי, גם הוא על מתאר משפחה בחברה פטריאכלית שהגיבור בה מורכב ומעורר מחלוקת, מצד אחד אישיות קשה ודכאנית ומצד שני מעורר הרבה מאוד אמפטיה.
���� אילו ספרים או סופרים השפיעו על סגנון הכתיבה שלך?
דורית רביניאן, סמי מיכאל,
וספרי השירה של נתן יונתן.
���� ספרי על הספר הכי טוב שקראת בשנה האחרונה
לא יודעת מה זה ספר הכי טוב. ספר שנתן לי השראה, ירושה רגשית של גלית אטלס. ספר מקצועי שמביא מקרים מחדר הטיפולים שעוסקים בטראומה ובהעברה בין דורית. הוא עוסק בחשיבות של חשיפת הטראומה והסודות שנרקמים סביבה, ועיבודה על מנת שלא תעבור כחרדה, כהפרעה פוסט טראומטית, באופן לא מודע, לדורות הבאים.
היא כותבת בפרק הסיום: "כל מסע מתחיל בהחלטה לחפש, לפתוח את הדלת, ובמקום להפנות עורף לפגיעה מהעבר, להתקדם לקראתה" וזה מה שעשיתי בעצם.
המסע שעברתי בכתיבת הספר שלי הוא עיבוד של הטראומה שסבתי עברה כשנישאה בגיל 12 לגבר המבוגר ממנה בעשרים שני והעבירה אותה לאימי ואימי העבירה לי אותה. דרך הספר ניסיתי לחשוף את הסודות על מנת לשחרר את בנות משפחתי ואת הדורות הבאים מהשתיקה והחרדה.
���� מה הם שלושת הטיפים הכי חשובים בעיניך לסופר/ת המתחילים
+ שיגרת כתיבה מסודרת. ימים ושעות קבועים.
+ קבוצה או מישהי שמלווה את התהליך, או גם וגם. אותי ליווי קבוצת כתיבת ממואר של איריס אליה כהן שגם ערכה את הספר, ויוספה אבן שושן בתהליך אישי
+ לנסוע מדי פעם, לשבוע, למקום שקט ונעים ולעשות ריטריט כתיבה עצמי.
���� ספרי לנו על הספר החדש שלך
הספר שלי הוא רומן היסטורי שמבוסס על הסיפור של סבתי ובנות משפחתי. והוא מספר על דיכוי נשי בחברה הפטריאכלית בה נמסרות בנות צעירות כסחורה, תחת אלימות, ונישאות לגברים מבוגרים מהם. זהו דיכוי שעובר מאם לבת בהעברה בין דורית. הספר בעצם עוסק בפצע האם.
���� מה מקור ההשראה שלך לספר שכתבת?
מקור ההשראה היא סבתי שהייתה אישה שאימצה את הערכים הפטריארכליים בכדי לשרוד. אישה מורכבת, שראויה להיות גיבורה: חזקה, מנהיגה, חרוצה ופורצת דרך שהצליחה להוציא את משפחתה מעוני, ולהתאקלם בישראל של שנות החמישים על אף הקשיים החברתיים והתרבותיים. אך בנותיה משלמות על כך מחיר כבד.
���� מה הפידבק הכי מרגש שקבלת על ספרך?
קיבלתי הרבה מאוד פידבקים מרגשים של אנשים שכתבו לי שסיפרתי את הסיפור של משפחתם, הסיפור שהושתק ולא סופר. הדבר שמרגש אותי יותר מכל, שהספר מזמין ועורר באנשים ובנשים אמפטיה וגעגוע לאימם וסבתם, ומניע אותם לייצר חיבור וקרבה לשורשים ולדורות הקודמים ממקום של חמלה וסליחה.
���� האם עובדת על ספר חדש?
אני עסוקה כל כולי לקדם את הספר הנוכחי, אבל סקרנית מאוד לדעת אם אכתוב ספר נוסף ובמה יעסוק.
���� האם מעניין אותך להתנסות בז'אנר נוסף?
בהחלט! מעניין אותי מאוד לכתוב ספר מקצועי על חדר הטיפולים, על סוגיות שקשורות לזוגיות ומערכות יחסים פתוחות.
���� אם היית יכולה להתחלף ליום עם גיבור ספרותי, במי היית בוחרת? ולמה?
הייתי מתחלפת עם לו סלומה חברתו של פרויד, אדלר וניטשה. פסיכואנליטיקאית פורצת דרך שחיה בסוף המאה ה19. אישה אינטלקטואלית, סקרנית וחריפה, כותבת פורייה, פמיניסטית יצירתית שהיא עבורי השראה לנאמנות עצמית. היא לה האומץ, כבר אז לחקור מהי עצמאות נשית, ואת הגבול בין נאמנות לאהבה.