ספרה האחרון של ש. שפרה, שהלכה לעולמה ימים ספורים לפני שהספר ראה אור.
שני מחזורי סיפורים של המשוררת, הסופרת והמתרגמת ש. שפרה מתפרסמים בספר זה ומחוברים ביניהם - בזמן, במקום ובאווירה, למעין רומן-סיפורים.
במחזור הראשון שישה סיפורים. שניים מהם ארוכים, 'רחוב החול' ו'ליל הגדי'. גיבורת הסיפור הראשון היא אשה גרמנייה, גרטה, וגיבורת 'ליל הגדי' היא אשה ערבייה, עפיפה. בין שני סיפורים אלה שזורה מחרוזת של ארבעה סיפורים קצרים, ולמעט אחד מהם כולם מסוּפרים בקולה של תודעה אחת, כאשר המספרת חוזרת ומדגישה שאינה עוסקת באמת, אלא במה שעשוי היה להיות אמת.
"אשה היא רק זירה", אומרת הכורדייה החוזה עתידות באחד מסיפורי 'רחוב החול', ומהווה מעין חוליית-קישור אל מחזור הסיפורים השני, הנושא את שם הספר. כאן נפרשות עלילות חייהן של כמה נשים, הנאבקות - מאבק כמעט מיתי – באב, באיש ובבן. מותו של האב הביולוגי מסמל במישור המטאפורי את ימי 'תום הבראשית', והוא מהווה מעין קו פרשת מים, העובר בין שני חלקי הספר. אבל בשעה שסיפורי 'רחוב החול' עברו מטמורפוזה עלילתית, עד כי מהדהדת בהם מיתולוגיה שאינה מחויבת לזמן ולמקום, הרי שב'אשה היא רק זירה' מדוּוחים זמנֵי ההווה ואירועיו כְּמה שהיה או מה שהווה, ורק לקראת סופם מתפענחת זיקתם לסיפורי 'רחוב החול', אשר כבר התפרסמו בעבר.
קולה הספרותי של שפרה הוא ייחודי ומובחן. נשזרים בו מיתוסים עתיקים עם ניחוחות ומראות ארץ ישראליים, הנכתבים ומשורטטים בשפה מוקפדת ומלוטשת, אשר יוצקת את הפרוזה של הכותבת בתבניות קלאסיות-ישראליות רבות השראה ועוצמה.
שפרה היא כותבת מקומית מאוד, מדויקת מאוד, מחוברת במפורש ובסמוי אל כל מה שחוותה אישית... כיוון שהיא משוררת אמת, היונקת בראש ובראשונה מן האהבה הגדולה, מן הכאב הלא מרפה ומן הגעגועים הלא-נפסקים לבני אדם, וכן גם למקומות, מראות, קולות, ריחות וטעמים אבודים לעד - ניצלה שפרה מן הגלישה הרת הסכנות מהררי המיתולוגיה לתהומות האלגוריה. עולמה עמוק ומרובד ואיזשהו מיתוס פרטי מחבר את כל ספריה.
חנוך ברטוב