שמונה פעמים הוא כמעט מת. בכל פעם כמו נסחף במערבולת-קלידוסקופ רבת צבעים וצורות, ובכל פעם רק ברגע האחרון בעט בכל הכוח בקרקעית המערבולת כדי לשוב לחיות, כדי להיחלץ מהסחרור המרגיע פחדים ומרכך את קשיי הקיום. בכל פעם כמעט החמיץ את רגע האמת של ההצלה, וברגע הזה היה מופיע לעיניו החתול רב-הפנים בעל תשע-הנשמות, והופעתו היא תמיד סימן-דרך וקריאת כיוון, שאין להתעלם ממנה.
את סיפור החיים-והמוות הזה הוא מספר (באינטרקום) ל'אינלו', ההוא-שאין-לן-דמות-הגוף, שומר-הסף של שער-הכבוד שבשמים, מספר ומספר עד שמופיע החתול השמיני.
זוהי אוטוביוגרפיה חלקית של יואב לויטס הלוי, שנולד בחצות ליל ה-31 בדצמבר 1939 בבית החולים בעפולה, ועשרה ימים לאחר-מכן, חבוק בזרועות אמו, נסע ב'רכבת העמק' לביתו - קיבוץ בית-זרע שבעמק הירדן, שבו הוא חבר-גמלאי גם כיום. בגיל 15 נכווה אנושות בשריפת שדות ונעוריו עברו עליו בתהליך ריפוי ושיקום הגוף והנפש.
בין ספריו הקודמים של יואב לויטס: "פיטקרן" (שזיכה אותו בפרס רה"מ 1977) "אחר צהריים בהיר", "הסיפור של להבה", "מכתבים מבית הכלא" ו''כופר נפש''.
יואב לויטס תרגם למעלה משבעים ספרים מאנגלית, צרפתית וספרדית, וזכה בפרסים ספרותיים אחדים.
ב"החתול שלי מופיע בפעם השמינית" חוזר לוויטס לבימת הספרות לאחר 15 שנות אלם שכפתה עליו הידרדרות בריאותית, שהדים לה מסופרים בספר.