הכל יכול לקרות | שירים

(עוד בעניין הבור)

אִם יִפֹּל הַבַּיִת אֶל הַבּוֹר
בַּיִת נִבְנֶה בַּבּוֹר

גַּם אִם אֶלֶף שָׁנָה בַּבּוֹר
בַּיִת נִבְנֶה בַּבּוֹר

אַךְ אִם יִתְגַּנֵּב הַבּוֹר אֶל הַבַּיִת
אִם יִתְגַּנֵּב הַבּוֹר אֶל הַבַּיִת




סכמה של כפיפות

אֶת הַמִּין אֲנִי מְקַיֶּמֶת בְּשֶׁקֶט מְשַׁמֶּשֶׁת
בִּמְשׂוּרָה אֲנִי נְתוּנָה בְּאֵין מַפְרִיעַ בְּאֵין
בְּרֵרָה אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת אֵיפֹה חָלָה בִּי
תְּמוּרָה פַּעַם הָיְתָה בִּי
אֶפְשָׁרוּת גָּבְרָה בִּי נְטִיָּה נִדְרֶשֶׁת הָיִיתִי
לְקַצֵּר בִּדְבָרַי לְקַצֵּר בְּיָדַי נִדְרֶשֶׁת הָיִיתִי
לְאִפּוּק הַיּוֹם לֹא נִדְרֶשֶׁת דְּבַר־
מָה הִשְׁתַּבֵּשׁ הָפַכְתִּי מֻכְרָחָה אוּלַי
אִבַּדְתִּי אֶת חוּשׁ הַהַרְפַּתְקָה כְּבָר
לֹא שׁוֹאֶלֶת אִם שִׂמְחַת נִצּוֹלִים הִיא שִׂ – לֹא
מַגְדִּישָׁה אֶת הַסְּאָה מוֹשֶׁכֶת בִּכְתֵפִי מוֹשֶׁכֶת
בְּלִבִּי אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת אֵיפֹה חָלָה בִּי
תְּמוּרָה כְּשֶׁהֻשְׁלַכְתִּי מִתּוֹךְ וְנִקְשַׁרְתִּי בַּעֲבוֹתוֹת
לָרְחוֹב.


בשקט הזה

בַּשֶּׁקֶט הַזֶּה שֶׁאֵין בּוֹ אָדָם
כַּף יָד אַחַת לִרְפוּאָה

בַּשֶּׁקֶט שֶׁבּוֹ תֵּבַת הַדֹּאַר
רוֹעֶמֶת רֵיקָה

מִישֶׁהוּ שׁוֹכֵחַ אוֹתִי
עַכְשָׁו

בַּשֶּׁקֶט שֶׁבּוֹ הִמְשַׁכְתִּי לָלֶכֶת
בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה

וְהָעֶרֶב:
הַשֵּׁם שֶׁלִּי מִתְנַוֵּן עָלַי
וְהַסַּכּוּ"ם
שָׁלֵם בַּמְּגֵרָה

בַּשֶּׁקֶט הַזֶּה הַשָּׁקֵט כָּל כָּךְ
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִבְכּוֹת


**

בְּתַאֲרִיךְ כָּלְשֶׁהוּ (לֹא מִזְּמַן) יָצָאתִי מֵהַחֹר הַשָּׁחֹר אַחֲרֵי שֶׁ
וְ
לָרִאשׁוֹנָה
(אַחֲרֵי הַרְבֵּה זְמַן)
הַכֹּל הָיָה לָרִאשׁוֹנָה
הָרְחוֹב הָיָה לָרִאשׁוֹנָה
הַשָּׁעָה הָיְתָה לָרִאשׁוֹנָה
כָּל מַה שֶּׁוִּתֵּר הָיָה פִּתְאֹם לָרִאשׁוֹנָה
אֲנִי הָיִיתִי מְאֹד הָיִיתִי

אֲנִי הָיִיתִי בַּחַיִּים.

39
אוֹר לָבָן, אֲנִי מְפַחֶדֶת שֶׁמֵּעַכְשָׁו
אַתָּה תָּמִיד תַּעֲמֹד בַּפֶּתַח
חוֹלֵץ נַעֲלַיִם אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם.


40
חֹר שָׁחֹר, תַּשְׁאִיר פֵּרוּר תִּפְתַּח
אֶת הַדֶּלֶת

בְּכָל רמ"ח אֵיבָרַי שֶׁתְּקַבֵּל
רַגְלַיִם קָרוֹת


41
חֹר שָׁחֹר, תִּרְאֶה מָה עָשִׂיתָ
הַכֹּל יָכַל לִקְרוֹת

***

הכל יכול לקרות שירים מאת מיטל זהר | עורך: אריאל זינדר | סדרה לשירה בעריכת ארז שוייצר

© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ