לשכתו של הרב נסים שושני, בן 50 , בבית־הדין הרבני בתל־אביב, מחלקת עגונות. משוחח עם הרב מזכירו, יחיאל ברקוביץ, בן 30. זה יום רביעי לפנות־ערב, ובהמשך תגיע אל הרב אסתר אזולאי, בת 38, שהפנה אליו אב־בית־הדין הרבני בתל־אביב, מָרָן ישראל חלפון.
על הקיר, מאחורי הרב, תלויות שתי תמונות גדולות, של הרב עובדיה יוסף ושל הרב אברהם הכהן קוק. בקירות האחרים ארונות עם כרכים של כתבי־קודש.
המזכיר אני רואה שנשארה כאן רק קפסולה אחת של קפה, וכדאי, לפני שהמזנון ייסגר, להביא עוד כמה, שיהיה לכבוד הרב קפה טרי במשך הערב.
הרב במשך הערב? איזה משך? הרי עוד חצי שעה אני יוצא הביתה, ובכלל, אם אחרי ארבע אני מתפתה אפילו לקפסולה אחת, הממזרה יכולה לטלטל אותי עד אמצע הלילה.
המזכיר עד כדי כך מסעירה הקטנטנה את כבודו!
הרב ככה זה בשנה האחרונה. או שאני נחלשתי, או שהקפסולה התחזקה.
המזכיר כי יש עכשיו בשוק, הרב שושני, קפסולות נטולות קפאין בדיוק באותו טעם.
הרב שמעתי עליהן ואפילו ניסיתי אחת, אבל לבטלה. בטח עצם האידיאה של הקפה היא שמתסיסה אותי. הנה, אומרים שגם בתה יש קפאין, והוא דווקא תמיד מרגיע אותי. אבל מה פתאום, יחיאל, אתה דואג לערנות שלי?
המזכיר כי הרי עוד מעט נכנסת אליך האשה שהבטחת לְמָרָן שלנו להתעמק במקרה שלה, ומפני שאני כבר מנחש שההתעמקות תהיה ממושכת, וגם לא קלה, חשבתי שכדאי שיהיה לך בשפע משקה שיחזק אותך, והלוא המזנון עוד מעט נסגר.
הרב התעמקות ממושכת? למה? מאין לך? מה אתה יודע שאני לא יודע? ובכלל, איפה התיק שלה?
המזכיר הפעם, כבוד הרב, אין לנו תיק, יש לנו רק סיפור. פרשה שלמה, בעצם. זאת הרי האשה שכבר לפני שלושה שבועות אמרת לְמָרָן שלנו שתשמע את הסיפור שלה, ודחינו אותה כמה פעמים. אז הנה, כבודו, הגיעה השעה, והיא כבר יושבת כאן שעות קצרת־רוח, ולכן גם הרשיתי לעצמי לגשש אצלה קצת, ותאמין לי, כבוד הרב, שמחכה לנו סיפור לא פשוט.
הרב ובכל־זאת, גם בשביל סיפור חייב להיות תיק, או לפחות מסמך. אי־אפשר לגשש באוויר.
המזכיר אבל הפעם בכל־זאת אין לנו תיק אלא רק סיפור. הרי מָרָן כבר ממילא הצביע על מטרת החקירה, שתבהיר לנו את המהות המיוחדת של המקרה שלה. והאשה הזאת, אפילו שעברית היא לא שפת האם שלה, יש לה סגנון, והיא לא רק קרצייה שנדבקת בקנאות לסיפור שלה, אלא היא גם בקיאה בהלכה, וכל זמן ההמתנה שלה היא יושבת וקוראת תהלים, לחזק את עצמה לקראת הפגישה עם כבודו.
הרב בקיאה בהלכה? קוראת תהלים? מה? זאת לא אשה עגונה?
המזכיר אולי במחשבתה היא עגונה, אבל לא במציאות. הלוא מָרָן כבר שִׂרטט לרב את תכלית החקירה.
הרב תכלית החקירה? מה התכלית? אני כבר לא זוכר, נשתכח ממני. כשנותנים לי תיק נשאר לי ביד משהו יציב, אבל כשרק מספרים סיפור, הוא מתנדף או מתעקם... אולי נרים טלפון אל מָרָן חלפון לפני שהאשה נכנסת. הוא עוד במשרד?
המזכיר לא, הוא בפאריז, נסע לפני יומיים.
הרב עוד פעם פאריז? הוא חזר משם רק לפני שבוע.
המזכיר שבועיים.
הרב מה מושך אותו לשם? עוד פעם חתונה?
המזכיר למה לא? יש שם קהילה גדולה וחמימה, והם אוהבים מאוד שהוא בא לחתן אותם. הם מחשיבים אותו כאילו רב ראשי של תל־אביב, ולא סתם אב־בית־דין, ולכן מוצא חן בעיניהם שהרב של העיר הכי ישראלית בא לחתן אותם. והוא כנראה עושה את הטקס בהרבה חן. וגם לאשתו יש בפאריז משפחה גדולה שמטיסה אותו בביזנס ומושיבה אותו במלון מצוין, לא רחוק מהסֵן, ויש לו לפניו גם חנויות ספרים בשפע, שהוא יכול להיכנס אליהן חופשי, בבגדים השחורים ובמגבעת הגדולה ובזקן הפרוע, ולקנות רומאנים מפולפלים כאוות נפשו בלי לעורר תמיהה אצל המוכרים או אצל הקונים האחרים.
הרב מאיפה אתה יודע את כל זה?
המזכיר מעובדיה, המזכיר שלו, שמדבר עליו חופשי־חופשי, ואני רק שומע ולא אומר מלה.
הרב אז מה כאן האשה הזאת, שאין לה תיק? מה שמה, לפחות?
המזכיר אסתר אזולאי, והיא גם גיורת.
---
המקדש השלישי, אברהם ב. יהושע. עורך הספר: מנחם פרי. הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2022.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולהוצאת הקיבוץ המאוחד.