ההמלצות של ראש החוג לספרות

חג הפורים מזמין אותנו להתחפש, למצוא את הכפילים שלנו ולהרשות לעצמנו ליום אחד לעטות את צורתם ולממש את הפנטזיות החשאיות שלנו. לכבוד החג ולרגל צאת ספרו סערת כפילים בחר פרופ' עירן דורפמן, ראש החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, בשלושה ספרים על כפילים, תחפושות ומעברים בין זהויות.

גי דה מופסאן, השמכאן
בעל אחוזה עשיר ושאנן מותקף לפתע על ידי רוח רפאים, כפיל חשאי בשם השמכאן: מפלצת בלתי נראית שנמצאת שם וכאן, בחוץ ובפנים, כמו כל כפיל בעצם. בעל האחוזה מנסה להיפטר מהשמכאן, לגרש אותו, לגרום להיות רק שם ולא כאן, אבל השמכאן תמיד חוזר, קורא תגר על הגבולות של האני. לא ניתן להיפטר מהכפיל, מלמד אותנו מופסאן בסיפורו המסחרר, וכך גם בסיפורים האחרים שבקובץ, אשר מערערים על הזהות היציבה של גיבוריהם ושלנו, הקוראות והקוראים.

שירי זלדה
זלדה נעה כל חייה בין עולמות מקבילים, סותרים לכאורה: קדוש וחילוני, שמימי וארצי, פראי וזהיר. היא מתלוננת על הצורך לבחור, על ״רצון שיכור, מסוכסך״ שנובע מכך שאימצנו זהות אחת בעוד שבפועל מאכלסות אותנו זהויות רבות. ״אין לי קיום בלי הברקים והקולות ששמעתי בסיני,״ היא כותבת, כמהה להגיע לקדושתו של הריבוי, למקום שבו כל האפשרויות תחיינה בשלום זו עם זו. ואולם היא גם יודעת שזהו מקום מסוכן, שגעוני, וסוד היופי של שיריה נעוץ בלכתה על הסף מבלי לחצותו לעולם.

עמנואל לוינס, הזמן והאחר
בראשית היה היש הטהור, המוחלט. ממנו יצאנו וכל חיינו אנו נמלטים ממנו ללא הצלחה, כותב עמנואל לוינס. היש הוא מקום אנונימי, חסר גבולות וזהות, וכדי להיבדל ממנו אנו מנסים בכל כוחנו להציב גבולות ולכונן זהות יציבה וברורה. אבל במוקדם או במאוחר אנו נתקלים בכפיל שמזכיר את מוצאנו: גופנו, שמוצאו מהיש, מהחומריות של העולם, וסופו לחזור לתוך היש ולהיטמע בתוכו. כל עוד נתעלם מהכפיל יחמוק מאתנו סוד קיומנו, ונישאר לכודים בהווה משמים וחדגוני. לכן לוינס מציע לנו להתבונן בכפיל כדי לצאת מחוץ לעצמנו, לפגוש את האחר, לקבל את פניו, להבין שאיננו בודדים בעולם, ובכך להיכנס לתוך הזמן של חיינו.