הרומן "מאקס האוולאר", שפורסם לראשונה ב-1860, תורגם מאז לעשרות לשונות, והיה לרומן ההולנדי החשוב ביותר, ולדעת רבים – לשיא בספרות ההולנדית כולה. קרוב למאה-וחצי לאחר היכתבו הוא יכול להיקרא כרומן פוסט-מודרני בעל מיבנה כאוטי-לכאורה. הוא מסופר מפי מתווך הקפה דרוחסטופל – דמות קומית בעמדותיה ומושגיה – המקבל ערימת כתבי יד מאיזה 'מצועף', העתיד להתגלות כהאוולאר, בעל קריירה בממשל ההולנדי באינדונזיה. דרוחסטופל כותב ספר, האמור להיות שימושי לסוחרי-קפה, אבל שטרן, צעיר שהובא מגרמניה, משתתף אף הוא בכתיבה, והוא כותב ספר על האוולאר, רווי פרטים שרק האוולאר יכול לדעת. יש בפרקים הללו הערצה לדמותו של האוולאר, אבל גם ביקורת, שאולי גם הוא עצמו מסוגל לה. מתקבל איפוא ספר שפרקיו השונים כתובים זה נגד זה. וכל אלה הם ברואיו הבדיוניים של מולטאטולי ("רבות סבלתי" בלטינית); אלא שמולטאטולי עצמו – המחבר – הוא שם בדוי, שם-העט של אדוארד דאווס דֶקֶר, פקיד הממשל הקולוניאלי, הרואה בספר כתב-אישום שנועד להביא את עניינו לידיעת הציבור ולבירור רשמי, והמופיע בספר תחת השם הבדוי מאקס האוולאר... הנחש הזה, שזנבו בפיו, שמר לאורך ימים על מעמדו כאחד הספרים הנקראים והנחקרים ביותר בהולנד, וכאבן-פינה של הספרות ההולנדית. כוחו נובע מן האירוניה על החברה הבורגנית והדתית, מן האינדיבידואליזם הקיצוני, ומן האיבה לכל שיטה כוללת באשר היא – פילוסופית, פוליטית, או ספרותית. אבל עיקר כוחו של הספר בא לו מן הקרעים שעולים מתוכו – של דמות מקסימה ודוחה גם יחד, זו של האוולאר-מולטאטולי-דקר, המערערת על עצם ההבחנה בין בדיון למציאות.