מתוך הפתיחה של נאנא
ברגע זה ממש נפתחו העננים שברקע, סוף־סוף הופיעה ונוס. נאנא, ענקית ואיתנה למראה, הרבה מעבר לשמונה־עשרה שנותיה, ניצבה בטוניקה לבנה, כיאה לאלה, ושערה הזהוב־אדמדם פרוע על כתפיה. היא ירדה בשלווה לקדמת הבמה, חייכה לקהל ופצחה בשיר:
"בערב, כשוונוס יוצאת לטייל..."
כבר בחרוז השני הוחלפו מבטים באולם. זאת בדיחה או מה? הלצה פרטית של בּוֹרְדֶנָאב? מעולם לא נשמע על הבמה הזאת קול זייפני כל־כך, ולא נראה משחק חסר־כישרון כל־כך. המנהל אמר את האמת: היא שרה כמו ברז חורק במזרקה, היא בכלל לא יודעת לעמוד על במה, היא מנופפת את זרועותיה וכל גופה מתנועע מצד לצד בחוסר־חן גולמני. אוי! אוי! מהמושבים הזולים עלו קריאות ותחילתן של שריקות, ומאחד המושבים הקדמיים ניתז קול צעיר בהתלהבות תרנגולית:
"מדהימה!"
כל המבטים הופנו אליו. זה היה הילדון, המלאך הבלונדיני הקטן שנראה כאילו ברח מפנימייה. עיניו היפות האירו ופניו הביעו הערצה גמורה למופע של נאנא. כששם לב שכולם מסתובבים להסתכל בו, הבין שדיבר בקול רם מדי ופניו האדימו מאוד. דָאגִינֶה, שישב לצדו, חייך אליו באהדה, והקהל צחק כאילו פורַק מנשקו. שוב לא רצה איש לשרוק בוז, ועוד אדונים צעירים בכפפות לבנות, שחמוקיה של נאנא הלהיבו גם אותם, חזרו אחריו בהתלהבות:
"צודק! היא משהו! בראבו!"
נאנא, ששמה לב לצחוק שעלה בקהל, הצטרפה בפרץ צחוק משלה.
העליצות גברה כפליים. היא היתה משעשעת מאוד, הבחורה היפה הזאת. כשצחקה הסתמנה גומת חן חמודה בסנטרה. בכלל לא הפריע לה שהפסיקו אותה. היא השתלבה להפליא במצב־רוחו של הקהל, והמתינה רגע, כמסכימה לגמרי בקריצת עין שאין לה אפילו גרם אחד של כישרון – אבל זה בכלל לא חשוב, כי יש לה משהו אחר לגמרי. עתה סימנה למנצח התזמורת כאומרת, "אוקיי, חבר, ממשיכים", והחלה לשיר את הבית השני:
"בחצות הלילה, זוהי ונוס שעוברת..."
זה היה בדיוק אותו קול סדוק וחסר־חן, אבל עכשיו הוא כבר ליטף את הקהל כדגדוג נעים וחילץ ממנו נהמות קטנות של שביעות־רצון. הצחוק המתמשך של נאנא האיר את פיה האדום הקטן וזרח מתוך עיניה הגדולות, הכחולות־בהירות. חרוזי השיר היו נועזים ורבי־משמעות, וכשהשמיעה אותם רטטו נחירי אפה הנחמד וסומק קל עלה בלחייה. היא המשיכה להתנועע מצד לצד, נראה שזה כל מה שהיא מסוגלת לעשות. אבל עכשיו כבר לא חשב איש שהיא גולמנית ונטולת חן, להיפך, וכל הגברים באולם נצמדו למשקפות. לבסוף הגיעה לפזמון, ואז נשבר קולה לגמרי. היא הבינה שלא תוכל להשלים את הזמרה, ומבלי להתבלבל הניעה את ירכיה באופן שהדגיש את יפי גופה העגלגל מתחת לטוניקה הדקיקה, החוותה קידה שחשפה את חזה המלא, ופשטה את זרועותיה קדימה. הקהל פרץ במחיאות כפיים סוערות. היא מיהרה להסתובב והפנתה לקהל את עורפה הנאה, ששערה גלש עליו כמו פרווה אדמונית של חיית פרא, והתשואות הפכו מחרישות־אוזניים.
---
'נאנא' מאת אמיל זולא, מצרפתית: עפרה ישועה־ליית, הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2022.
© כל הזכויות בעברית שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד.