צילום מסך | ג'ייסון דנינו הולט
אהבנו בשתי מדינות שונות אהבנו במעגלים כל טיסה היא פרֵדה כל טיסה חזרה היא מפגש אהבנו דרך הודעות דרך תמונות אהבנו במצלמות דלוקות לתוך הלילה אהבנו בשירי ערש בווטסאפ וידיאו ביונסה וג'יי זי בוני וקלייד עד שנרדמתי הוא שר לי עד שנרדמתי מול מחשב פרוּשׂ מונח על כרית לידי במיטה אהבנו במרחק של פחות משעתיים טיסה אהבנו פעם בדירה שלי פעם בדירה שלו עם השותף שלו שהגיע לאתונה ללימודים שעזב אחרי חודשיים אבל נשאר בעיר כי היא זולה ואולי הוא גם כמונו ימצא בה אהבה. אהבנו בבית שלי שמריח כמו חול ים וחול חתולים ועשן סיגריות אהבנו בחדר שלו שהריח תמיד מִשמן קוקוס אחרי כל מקלחת על כל הגוף הוא תמיד מרח עוד ועוד שמן קוקוס אהבנו במִנחות גדולות מהחיים בזרי פרחים טרנס־אטלנטיים בטיסות בהפתעה בתכשיטים עם חריטה. אהבנו בצחוקים. צחוקים כמו שלא היה לו לפני ולא היו לי אחריו.
אהבה בדמויות. פתחנו קבוצות ווטסאפ רק שלו ושלי ודיברנו בה כמו לא הוא ולא אני. היינו מדברים אחד לשני בתפקידים פיקטיביים, אוהבים אחד את השני כעוד ועוד אנשים שונים. הוא עורך דין ואני פושע צעיר במצוקה, עני, מתחנן לעזרה. אני צלם מפורסם ועשיר והוא מעריץ שיעשה הכול בשביל שאצלם אותו, אהבנו בגרסאות שונות של עצמנו, בחופש מוחלט של מי שאנחנו, באנגלית שפה שנייה של שנינו, במיניוּת בעלת אלף פרצופים, במצלמה דלוקה.
אהבנו את הזיונים שלנו אהבנו את הגופים שלנו את האופן שבו האיברים משתלבים היינו מצלמים את ההִשתגלות מניחים מצלמה על חצובה לוחצים הַקְלֵט פורנו ביתי ונבלעים בין הסדינים. אהבנו מרחוק אהבנו לונג דיסטנס נהיינו מומחים בלחרמן אחד את השני דיגיטלית, להמתיק את הציפייה למפגש הבא. כל אוננות פרטית הוא עם שמן קוקוס אני עם חתולים שבוהים הוּמרה לאינפורמציה דיגיטלית שאפשר וצריך ורוצים להעביר. אהבנו דפוּק אהבנו בסטיות. הכנתי לו גרב כיסופים כמתנה. במשך חודש כל יום ולרוב פעמיים ביום הייתי מנגב בה את הזרע שלי ושׂם אותה במגֵרה צופה בה מצהיבה מִתקשחת נספגת נאטמת זרע של כמיהה. עטפתי אותה בשקית בד הכי יפה שמצאתי שקית בד לבנה והוספתי לה סרט וכתבתי פתק עם ציטוט של שיר אהבה. הייתי מתרגם לו מעברית לאנגלית תרגום בזק שמתגאה בחוסר הנאמנות שלו למקור קיס מי הארד קיס טיל איט הרטס אנד דה סאן וויל נבר סט ככה בפתק צהוב קטן עם עט אדום ליד גרב האהבה גרב שתישאר אצלו בפעם הבאה שנתפצל כל אחד לריחות ביתו אני משאיר לו ממני אני משאיר לו את הגרב שתמלא את מקומי בזמן שאנחנו אוהבים שוב לא באותה מדינה.
אהבנו במרחק של שני שדות תעופה מטוס מונית אוטובוס לקח לנו זמן התדירות לא הייתה עקבית לא הייתה לנו שגרה הוא הכין לי מתנה בחזרה במשך חודש כל יום לפעמים פעמיים הוא היה מאונן וגומר בתוך מְכל פלסטיק קטן להכנת שלגונים ביתיים כזה ששׂמים בו בדרך כלל מים עם רכז פירות ותוקעים במקפיא ויש ביס מתוק לקיץ יווני או ישראלי נקודת צינון ביסים קטנים של הקלה הוא הכין לי שלגון מהגוף שלו כל פעם הוציא מהמקפיא וגמר והחזיר וגמר והחזיר וגמר טיפות נערמות מצטברות והנה אנחנו השותף שלו ישן האקרופוליס זוהר בחושך דרך חלון חדר השינה ואנחנו עושים אהבת שלגון שהוּכן מבעוד מועד שלגון אהבה שכולו תשוקת־סבלנות־אינסוף עד שניפגש שוב עוד זרע עוד זרע עוד זרע אהבנו אחד את השני בזרע קפוא ומרוח שנכנס לגוף ונָמַס בתוכו ונזל ממנו החוצה ונוּשק חזרה פנימה מִגופי־אהבה בשפתיים בשרניות שלו וגוף רותח שלי אהבנו בלהט של בני נוער למרות ששנינו כבר לא נערים אהבנו בדמויות אהבנו בהדמיות אהבנו במועדונים, אהבנו תוך כדי סרט בקולנוע, אהבנו באתרי ארכיאולוגיה, אהבנו בדרך יפו, אהבנו בקומה השנייה של האוטובוס במושב הקדמי איפה שחלון זכוכית ענק משקיף על העיר ואף אחד לא יכול לראות איפה הידיים שלנו ואיך הן בוראות אחד מהגוף של השני פרחים.
נסענו לברזיל לבקר את ההורים שלו. זה היה נורא.
אהבנו באֵש שלא פוגשת מים אהבנו חרוּכים אהבנו עד אפר כל אוננות בעוד הוא שָׁם ואני פה הייתה יצירת אמנות קטנה. הכול מצולם, הכול מתועד, הכול נשלח, הכול מופע, אחד מאִתנו תמיד מופיע מול קהל של אדם אחד שהוא האדם השני אהבנו ואיננו אוהבים עוד אבל המחשב שלי דביק מבפנים כל החומרה עדיין רטובה כל החומרים של החרמנות הכאוטית שלנו עוד אצלי זמינים בלחיצת כפתור הכול הכול הכול כל התמונות וכל הסרטונים והפתקים והריחות הכול כלוא במחשב. התרגומים. סינגינג וויד דה רדיו, שיר אהבה.
אבל נסענו לא לנצח אהבנו לא לנצח ועוד ועוד ימים עוד ימים של אוננות בלי נמען של זרע לבטלה של כעס בלתי נסבל של כישלון וזעם של חוסר הבנה מתי הפסקתָ לאהוב אותי מתי הפסקת לאהוב אותנו באמת עדיף לך ככה שם לבד בלעדיי באמת אתה מעדיף ככה בלי יותר אני ואתה באמת לא ראית שאנחנו עוד יכולים להפוך להיות עוד כל כך הרבה דברים אדירים ביחד ואני מאונן באגרסיביות אני מוחץ חזק אני פוצע לעצמי את הגוף ואין אותך אבל בכל זאת אני מצלם ומצלם אוגר חומרים כאילו יום יבוא עוד תחזור ותבקש לפַצות על הזמן האבוד ותהיה לי תיקייה שהכנתי מבעוד מועד מאות ג'יגה בייט של חומרי גלם שרק חיכו ואני ממשיך להכין מתנות אני לא מצליח לזרוק שום דבר מאִתנו אני לא מצליח לשים שום פיסה דיגיטלית מאִתנו בפח המִחזור של המחשב להפך הפוך לגמרי אני שולח לעצמי במייל את כל ההתכתבויות שלנו בווטסאפ מכל השנה בה אהבנו זאת רק שנה אחת בה אהבנו שנה אחת שהאפילה על כל שאר הסיפורים הבנים הגברים שנה בה אהבנו בשתי מדינות שונות בה אהבנו כמו כוח טבע בה אהבנו עד כיליון מוחלט שלחתי לעצמי את ההתכתבות כולה יש אופציה כזאת היא נקראת "גיבוי" והדפסתי את הגיבוי את כל ההתכתבות בינינו מההודעה הראשונה ששאלה מה הקוד כניסה בבניין ועד האחרונה שחייבת להישאר סגורה שלוש מאות שמונים וארבעה עמודים של הוא אמר אני אמר ולקחתי לחנות כלי כתיבה וביקשתי שיכרכו לי את העמודים אז שׂמו בהם חישוקים לבנים ממתכת עשו למינציה לכריכה אבל אני לא מאונן על האהבה שלנו לא על מה שהיה לא על התמונות שלנו לא על הסרטים שלנו לא על הטקסט. אני מאונן אך ורק אך ורק על סיטואציה אחת, על הפעם האחרונה שעשינו סקס, על הרגע האחרון של האהבה.
צילום מסך | ג'ייסון דנינו הולט | ספרית פועלים - סיפורת