גוף חוסם אור. צלו של גוף מוטל כמו כתובת על הקיר או על האדמה. לצל יש אפקט קומי או מקברי, הוא בהיר או אפל, מצחיק או מפחיד, ארוך או קצר, כמו השתקפות במראה מעוותת בלונה פארק. צל והיפוכו הלשוני – לץ ... לצל יש כישורים של אמן להטוטים ושל לוליין: הוא מתהפך, משתטח, ושוב קם, נוגע־לא־נוגע, פוגע־לא־פוגע, מופיע ונעלם, מתעתע, שלי־לא־שלי.
בספרו גוף-צל יוצא הדס עפרת לחקירה אינטימית של הגוף ביחסיו השונים עם העולם ומחבר את תהיותיו על סביבתו החדשה לתובנות חדשות ומפתיעות. בסגנון המשלב ביד בוטחת פואטיקה, פילוסופיה, תיאולוגיה וביקורת אמנות, עפרת חוקר את יחסי גופו עם העולם – עם הבית, עם העיר, ויותר מכול עם הזולת – וחושף בפנינו את מבנה העומק של הקיום האנושי בעת הנוכחית, קיום שניסוחו ניסיוני וחסר ודאות מעצם טבעו, כואב ומפעים כאחת.
הדס עפרת הוא אמן בין-תחומי, חתן פרס ישראל לאמנויות המופע (2016), מייסד בית הספר לתיאטרון חזותי ושותף לייסודם של תיאטרון הקרון, הזירה הבין־תחומית בירושלים וספריית גן לוינסקי לקהילות הזרות בתל אביב. משמש כיום יו"ר המִּנהל הקהילתי גינות העיר בירושלים. ספרו 'מציאות רבה מדי: על אמנות המופע' ראה אור בסדרה 'קו אדום אמנות', הוצאת הקיבוץ המאוחד.