אלחנן ניר
ירושלים היא סיפור זֶן
לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם בִּירוּשָׁלַיִם
וְהַחֲרָדָה מִסַּכִּינִים וּטְרַקְטוֹרִים וְגַרְזִנִּים
יוֹאֵל הוֹפְמַן הִתְעַבֵּר בִּי,
וְכָל חוֹמוֹת הָעִיר נִרְאוּ לִי כִּשְׁבִילֵי שֶׁלֶג דַּקִּים
וְכִפּוֹת הַפְּחָדִים פָּרְחוּ לְפֶתַע כְּדֻבְדְּבָן
וּמוֹרִים בִּגְלִימוֹת לָקְחוּ מִמֶּנִּי אֶת הָאֶצְבָּעוֹת הָאוֹחֲזוֹת
וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתִי תַּחַת עֵץ הַבּוֹדְהִי אֲשֶׁר בַּכְּנִיסָה לְשַׁעַר יָפוֹ,
וְיָשַׁבְתִּי שָׁם מְחַכֶּה לְהֶאָרָה
וְגַם בָּכִיתִי
כְּשֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁלַּמְרוֹת הַכֹּל
יְרוּשָׁלַיִם הִיא סִפּוּר זֶן
מתוך: גוף שנתת בי
ישראל בר-כוכב
ירושלים
קַבְּלִי אוֹתִי, יְרוּשָׁלַיִם, אֲנִי הַכֹּהֵן
מְגוּרַי בָּעִיר הָעֶלְיוֹנָה,
אֲנִי מִתְיַחֵשׂ אֶל הַנָּבִיא,
אֲנִי הַמְּנִיפָה הַסְּגוּרָה הַכֵּהָה שֶׁל הַבְּרוֹשׁ,
אֲנִי הַמְשֻׁגָּע הַתּוֹרָן שֶׁל רְחוֹבֵךְ,
אֲנִי יָתוֹם לְלֹא גְּבוּל,
קַבְּלִי אוֹתִי בַּאֲוִירֵךְ, אֵם צוֹנֶנֶת
בָּהָר טָמוּן אָבִי הַנָּזִיר,
הוּא שֶׁצָּלַע בָּרְחוֹב שֶׁל מוֹסַד הַיְתוֹמִים דִיסְקִין,
עַכְשָׁו הוּא גּוֹלֵשׁ מִמְּרוֹם מוֹתוֹ לְנַצֵּחַ עַל מַקְהֲלוֹת הָרוּחַ לָבוּשׁ בִּכְתֹנֶת
הַלַּיְלָה שֶׁלּוֹ,
וַאֲנִי בְּאֵפוֹד כֹּהֲנִים, כְּתֹנֶת פַּסִּים, כְּתֹנֶת מְשֻׁגָּעִים,
לִהְיוֹת רָאוּי לָךְ.
מתוך: מבחר השירים 1975-2010
חדוה הרכבי
שיירים של חלום-בהקיץ
וְהִקִּיפוּנִי חַיָּלִים
בִּמְחוֹלוֹת
וְצִפֳּרִים נֶעֶזְרוּ בַּחֲבָלִים
כְּדֵי לָרֶדֶת.
נִזְכַּרְתִּי
בְּדָוִד וִיהוֹנָתָן,
בְּעוֹנַת הַפְּרִיחָה,
כְּשֶׁכָּל הַדְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה
וִירוּשָׁלַיִם, מַלְכַּת יְרוּשָׁלַיִם, צוֹבַעַת
בְּיַהֲלוֹם אָדֹם
שְׁיָרִים שֶׁל חֲלוֹם בְּהָקִיץ.
יְרוּשָׁלַיִם הַמַּלְכָּה
מוֹחֵאת לָהּ כַּפַּיִם
וְצִפֳּרִים קְטַנּוֹת עָפוֹת
עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים,
מְשַׂחֲקוֹת בַּתְּאֵנִים,
הַפְּרִי הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּרָא
אֱלֹהִים לְמַעַן
יְרוּשָׁלַיִם
ירושלים המלכה
פִּתְאֹם אֲנִי אִשָּׁה
שֶׁנִּצְּחָה אֶת דָּוִד
וְגָלְיָת מִתְבּוֹנֵן בִּי
מֵאֲחוֹרֵי סוּפָה
וְשָׁאוּל מְנַגֵּן בְּמַנְדוֹלִינָה
רוֹנְדוֹ נְעוּרִים.
יְרוּשָׁלַיִם הַמַּלְכָּה
יוֹשֶׁבֶת בְּכָל הַקּוֹמָה הָרְבִיעִית
שֶׁל
יְרוּשָׁלַיִם הָעִיר,
מְצַיֶּרֶת בִּפְנִינָה
אֶת לֵדַת הַנָּבִיא
וְצִפֳּרִים שֶׁל טֶבַע
עִם סוּסָה
מתוך: ציפור שבפנים נשארת בחוץ
חוה פנחס-כהן
פנים אחרות
הַכֹּל חַיָּבִים בִּרְאִיָּה
וּבַהֲרָחָה וּבְהַקְשָׁבָה
לְקוֹלוֹת הַמַּיִם הַמְחַלְחֲלִים
בַּסֶּלַע הַקִּרְטוֹנִי שֶׁמִּתַּחַת לָעִיר
לִבְדִידוּת הַטִּפּוֹת בְּבוֹאָן עַל
הַדּוֹלוֹמִיט. וְרֵיחָהּ הֶחָרִיף שֶׁל
הַמַּרְוָה הַמְגָרֵד בְּשַׂעֲרוֹתָיו אֶת
קְצוֹת עֲצַבַּי. לַמַּגָּע הַקְּטִיפָתִי, כְּמוֹ תְּנוּךְ
אָזְנוֹ שֶׁל תִּינוֹק, עֲלֵה אֵזוֹב זָעִיר
שֶׁבִּמְקוֹם לְרַפֵּא כְּאֵבֵי לֵב
וּנְפִיחוּת הַגּוּף מֵעִיד עַל הַחְמָצָה שֶׁעָשִׂינוּ לָנוּ
כְּשֶׁבָּאנוּ בְּפָנִים אֲחֵרוֹת
אֶל תּוֹךְ הָמוֹן
שֶׁבְּרַגְלָיו לִטֵּף
אֶת אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת
וּבְפִיו נוֹשֵׁק לְאַבְנֵי
הַחוֹמָה הַמַּעֲרָבִית
וְלֹא רָאִינוּ
שֶׁבֵּין יְרוּשָׁלַיִם
לֶחָצֵר
הָיִינוּ וְהָיִינוּ
חַיָּבִים
בִּרְאִי־יָהּ
מתוך: לחישת הארץ לשמים | מבחר
יוכבד בת מרים
ירושלים
חֲקוּקָה בַּנָּקִיק וּבַסֶּלַע,
חֲרוּתָה בְּצוּר וְנִקְרָה,
רְשׁוּמָה בְּנוֹף וְעַל צֶלַע־
הַר, גַּיְא וְגִבְעָה מוֹרִיקָה -
אַתְּ עוֹלָה, הוֹגָה וּמְגַשֶּׁשֶׁת
בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת עַתִּיקִים.
אֵימַת זִכְרוֹנוֹת, הַלּוֹחֶשֶׁת
תּוֹךְ דִּמְדּוּמֵי יָמִים רְחוֹקִים.
וְזָרָה אַתְּ פּוֹנָה, מְעֻטֶּפֶת
צְלִיל פַּעֲמוֹן מִנְזָרִים מִצְטַלְּבִים,
דְּמוּת סַהַר מִן הַצַּד שׁוֹלֶפֶת,
כְּחֶרֶב מִמִּסְתַּר־הָאוֹרְבִים.
וְהָלְאָה טוֹוָה הַמַּסֶּכֶת
תְּמוֹל, מָחָר הַנְּמוֹגִים כַּצֵּל.
אַתְּ מְרִימָה קוֹמַת קִיר מְחַיֶּכֶת
מוּל מִגְדָּל קַדְמוֹן וְזוֹכֵר - - -
הָעוֹמְדָה בִּכְחֹל הַתּוֹחֶלֶת!
הַמְּשׁוּכָה בִּזְהַב וִתּוּר מְבָרֵךְ!
הֲמִית לֵב מַעְפִּיל מְקַפֶּלֶת
עִם לַחַשׁ צְלִיל אַחֲרוֹן וְדוֹעֵךְ!
יְרוּשָׁלַיִם - אַרְגְּמַן הָעַרְבַּיִם
נֹכַח פִּי מְעָרָה אֲפֵלָה.
אוֹר הַכָּפוּל שֶׁבַּמַּיִם
עַל אֶבֶן תְּהוֹמוֹת כְּחֻלָּה.
מְרֻפְרֶפֶת כַּאֲחִיזַת עֵינַיִם
לְתוֹעֵה־מִדְבָּרִיּוֹת עָיֵף,
קְרוּעָה אֶל פִּתְחֵי הַשָּׁמַיִם
אֲחוּזֵי דִּמְיוֹנֵךְ הַמִּתְעַטֵּף.
בַּחֲלָלֵךְ הַמָּזְהָב וְגוֹוֵעַ
כְּבֵית־מֶרְחָק הַתָּלוּי בַּכְּחוֹל
סִכְסֵךְ אֶת עַצְמוֹ אִי־רוֹגֵעַ
חֲזוֹן־עַמִּי בְּתִפְאֶרֶת וּשְׁכוֹל -
עַד עָלִית וְהָיִית לַאֲרֶשֶׁת
פָּנָיו הַנְּשׂוּאִים בְּהוֹד,
קִנְאַת פְּדוּת צְפוּנָה וְנוֹאֶשֶׁת
וּבְרִית־חַיִּים עֲדֵי עַד וְסוֹד - - - !
שְׁמֵךְ כִּי אֶלְחַשׁ, יְרוּשָׁלַיִם,
כְּרוֹצָה בִּגְבוּלוֹת לִסְגֹּר
כָּל הַיְקָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן,
שֶׁעִצֵּב מַלְכוּתֵךְ רַבַּת אוֹר - - -
מתוך: מחצית מול מחצית
דליה רביקוביץ
סביב לירושלים
יֵשׁ רַכֶּבֶת שֶׁסּוֹבֶבֶת וְנוֹסַעַת
סָבִיב לִירוּשָׁלַיִם
בַּלֵּילוֹת.
עוֹפוֹת חָגִים מִמַּעַל לָהּ,
טוֹפְחִים כָּנָף בַּהֲמֻלָּה,
וּמַשִּׁירִים בָּאֲפֵלָה,
נוֹצָה עַל גֹּרֶן הַיְבוּסִי.
עֵצִים שְׁחוֹרִים עַל הַמְּסִלָּה,
נִקְבָּה קוֹרֵאת אֶל מְחִלָּה,
עָרוּץ חָרֵב לָהּ לְרַגְלָהּ,
וְחַלּוּקֵי סְלָעִים זוֹרְחִים.
יֵשׁ רַכֶּבֶת שֶׁסּוֹבֶבֶת וְנוֹסַעַת
בַּלֵּילוֹת סָבִיב
לִירוּשָׁלַיִם.
הָרִים חָגִים לָהּ מִסְּבִיבָהּ,
רוּחוֹת הוֹמִים בָּהּ מֵחֻרְבָה,
עוֹפוֹת צוֹרְחִים מִן הַשַּׁלְוָה,
עֵינֵי יַנְשׁוּף מִתְנוֹצְצוֹת.
הָרִים תְּלוּיִים בְּצַוָּארָהּ
כְּמוֹ רָבִיד וַעֲטָרָה
וְגוּשׁ דּוֹרֵס אֶת עֲפָרָהּ
וּמְנַהֵם כִּכְפִיר נִרְדָּף.
שִׁקְשׁוּק בְּתוֹךְ הַחֹשֶךְ,
כּוּר שֶׁל מַאְפֵּלְיָה
וְגוּשׁ מְנַהֵם הַלְלוּיָהּ.
הלבנה בגשם
זוֹ הַלְּבָנָה עַל מֵי שׁוּחִים
בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים הִיא מְאִירָה,
וְעַל הַבְּרוֹשִׁים,
וְעַל רוֹחֲשִׁים,
אֲשֶׁר חַיֵּיהֶם
כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.
וְעַל גַּב שְׁחוֹחִים,
וְעַל רֹאשׁ גְּבוֹהִים
וְעַל הַבּוֹרְחִים
מִן הַסְּעָרָה
נוֹבֵט אוֹרָהּ
כְּפִטְרִיּוֹת וּכְמֵהִים.
מתוך: כל השירים
יפתח בן אהרון
ירושלים
עָמְדָה הָעִיר הַגְּדוֹלָה יְרוּשָׁלַיִם
עַל רֹאשׁ שֶׁל סִכָּה
וְכָל מִגְדָּלֶיהָ וּצְרִיחֶיהָ נוֹגְעִים בַּשָּׁמַיִם
וְיָד אַחַת אוֹחֶזֶת בָּהּ בַּסִּכָּה
מֵעַל הַמַּיִם
וְכָל כֻּלָּהּ בּוֹעֶרֶת בִּזְהַב בָּתֶּיהָ הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם
וְרוֹעֲדִים צְלָלֶיהָ וְסוֹאֲנִים רְחוֹבוֹתֶיהָ וּכְבֵדִים מְאֹד מַטְמוֹנֶיהָ
בַּשָּׁמַיִם. וְנוֹקְשׁוֹת הַשִּׁנַּיִם וְצֵל זִכְרוֹנוֹתֶיהָ עוֹלֶה לְבָלְעָהּ מִתּוֹךְ הַמַּיִם
וְכָל הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת יְרוּשָׁלַיִם
בְּכַף אַחַת
שֶׁל יֶלֶד.
מתוך: אמן האש
ליאור שטרנברג
זביגנייב הרברט: ירושלים, 1991
1
נִצָּב בְּגַבּוֹ אֶל 'בִּנְיְנֵי הָאֻמָּה'
וּפָנָיו אֶל כְּבִישׁ סוֹאֵן -
אֱלֹהִים יוֹדֵעַ מִנַּיִן בָּא
וּלְאָן הוּא הוֹלֵךְ.
הָעוֹנָה הַפְּנִימִית מְתוּנָה:
רוּחַ קַלָּה,
נוֹשֶׁבֶת בֵּין חַדְרֵי הַלֵּב.
הוּא וַדַּאי מְחַיֵּךְ,
מוּכָן לְהִתְפָּרֵק
לַהֲמוֹנֵי הֲמוֹנִים.
מתוך: מעט
שיר על ירושלים
מאיר ויזלטיר
אִם לֹא תִּהְיֶה יְרוּשָׁלַיִם, מָה יַעֲשׂוּ בְּשִׁיר עַל יְרוּשָׁלַיִם?
אִם לֹא תִּהְיֶה יְרוּשָׁלַיִם, יָשִׁירוּ אוֹתוֹ בֵּנְתַיִם בְּמָקוֹם אַחֵר.
אִם לֹא תִּהְיֶה תֵּל־אָבִיב, מָה יַעֲשׂוּ בְּשִׁיר עַל תֵּל־אָבִיב?
אִם לֹא תִּהְיֶה תֵּל־אָבִיב, יָשִׁירוּ אוֹתוֹ בְּחֵיפָה.
וְאַחַר כָּךְ תֵּל־אָבִיב תָּשׁוּב וְתִהְיֶה, וִירוּשָׁלַיִם תִּפְרַח מִן הַסֶּלַע.
וַאֲפִלּוּ חֵיפָה תִּמְתַּח עַל הַכַּרְמֶל כְּסַתַּת עֲרָבִי.
וְשֶׁמֶשׁ גְּדוֹלָה תְּנַשֵּׁק אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה, כְּאִלּוּ הָיוּ יְלָדִים שֶׁסָּרְחוּ וְחָזְרוּ לְמוּטָב.
וִיהֵא חַם וְשָׁקֵט בִּמְקוֹמֵנוּ.
*
מתוך: קח: שירים 1969–1972, ספרי סימן קריאה
אלחנן ניר
האיש השבור
אָב וּבֶן מַשְׁכִּימִים בְּאוֹר רִאשׁוֹן שֶׁל בֹּקֶר,
בָּאֱמֶת הַמְכַזֶּבֶת שֶׁל הַהַתְחָלָה,
נוֹסְעִים בִּדְרָכִים שׁוֹנוֹת לִירוּשָׁלַיִם.
אֵין אִשָּׁה שֶׁמְּחַכָּה לָהֶם,
אֵין לָהֶם חֵמַת מַיִם,
רַק אֲנָחוֹת כְּבוּשׁוֹת שֶׁל צִפִּיּוֹת שֶׁהִתְעַפְּשׁוּ,
רַק רוּחַ קַר שֶׁל בֹּקֶר מְכַוֶּצֶת אֶל הַמּוֹשָׁב.
בַּמַּחְסוֹם, הַחַיָּלִים שׁוֹאֲלִים אִם הַכֹּל בְּסֵדֶר,
הֵם מְהַנְהֲנִים וּמַמְשִׁיכִים אֶל הָעִיר
וְנוֹסְעִים וְתוֹעִים וְנוֹסְעִים
וַהֲרֵי כְּבָר אֵין בִּירוּשָׁלַיִם הַר,
וְאֵין בָּהּ אָב הַמְחַפֵּשׂ אֶת בְּנוֹ
וּבֵן הַמְחַפֵּשׂ רְפוּאָה,
אֶלָּא רַק אָב וּבֵן שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יַגִּיעוּ,
וְהַתְּהוֹם אוֹתָהּ תְּהוֹם
רוֹבֶצֶת
מתוך: האש הרגילה
***
כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד