רגעים הם שירי העיתון שנתן אלתרמן כתב מדי פעם בפעם לעיתון הארץ, בשנים 1943-1934 , במדור "רגעים". תחילה היו אלה אכן שירי רגע, חוויה או הוויה של משורר; אך בימי מלחמת העולם השנייה השתנו נושאיהם.
השירים הכלולים כאן נכתבו בשנות המלחמה הקשות ביותר, 1942-1940. מאורעות המלחמה עוררו דאגה קיומית והפכו מוחשיים מאוד גם במזרח התיכון, כאשר חיפה ותל אביב הופצצו מן האוויר וכוחותיו של הגנרל הגרמני רוֹמֶל איימו לפלוש ממצרים. בארץ ישראל נודע אז על השמדתם השיטתית של יהודי אירופה, ועם הודעתה הרשמית של הסוכנות היהודית על כך, בנובמבר 1942, הנציח אלתרמן את הכאב האיום בשירו הנודע "מכל העמים".
על אף קרבתם למאורעות הצבאיים והמדיניים בעולם, שירי רגעים לא פשטו את לבושם השירי, גם לא את שנינותם ההומוריסטית–המתבדחת, אלא נותרו שירים העוטפים את הנוראות באמצעיהם הפיוטיים כדי להקל על קליטתם, כדי לנחם וכדי להותיר זיק של תקווה.
תקופה זו חתמה את עבודתו של אלתרמן בעיתון הארץ, ביתם של שירי רגעים, ואחריה עבר המשורר לעיתון דבר - שם נולד הטור השביעי.
רגעים 1, כרך שנאספו אליו גם שירי "סקיצות תל אביביות", כולל את השירים מהשנים 1934–1935, שרובם שירי הווי תל אביביים
הכרך השני מקיף את השנים 1939-1936, שירים רבים עוסקים בחוויות טבע ובמראות מחיי היומיום של תל אביב, עירו האהובה של אלתרמן; אך ככל שקרבו ימי מלחמת העולם השנייה משתנים השירים ונושאיהם, ודומים יותר ויותר לשירים הפוליטיים המובהקים של אלתרמן.
כל כרכי הטור השביעי:
| |