ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור
    חפש

       ספר מבריק על הנאצים שמטשטש את הגבול בין היסטוריה לבדיון
    הברקה ספרותית ובגדר קריאת חובה. טוב יעשה משרד החינוך אם ישלב אותו בתוכנית הלימודים ויקרב את התלמידים, באמצעות סיפורת במיטבה, אל הפרק האומלל הזה בהיסטוריה."
    על הספר 'סדר היום' מאת אריק ויאר
     
     
     
     סיפורים קצרים בשלים ומלאים
     
    ספר המגרה לשוב ולקרוא בשירתה  
    לדברי רן יגיל הספר "לא רק מציג דגם מקורי כיצד לכתוב מסה בלי להידרדר לפרשנות יתר", אלא "גם מעניק כמה מפתחות ליצירתה המורכבת והחידתית של המשוררת", "אחת המשוררות המעניינות ביותר הפועלות כיום"
    . על ארבעה עשר אטיודים על שירת מאיה בז'רנו 
     
    הזאבה האחרונה שמעל צריחיה מרחף ענן השפות

    בניגוד לדליה רביקוביץ, ששירתה אומצה כלשון השירה הישראלית, יצירתה של נורית זרחי, שטירפדה כל אפשרות לשיוך, נתפשה כחריגה. אולם במבחר הנוכחי, שמבליט את המנעד הקולי שלה, את האתוס הנשי־אנושי ואת הצורות המורכבות שבהן היגרה שירתה מ"ערוגת העברית" וחזרה אליה, היא מתגלה מחדש כמשוררת האשה־ילדה־אֵם של דורה
    לילך לחמן עם צאת 'בלוז לתינוקות נולדים' מבחר משירי נורית זרחי בסדרת מבחר | זוטא 
     
     דנית בר עושה כאן שירות חשוב ביותר לקוראים שהיו שם, או עדיין נמצאים במקום האיום ההוא: ילדים שמתייסרים כל חייהם מהניסיון "להבין מדוע אינם מצליחים לאהוב את הוריהם" ואינם מבינים כי הכול התחיל דווקא אצל ההורים, "הנגועים ביחס אמביוולנטי כלפיהם". במילים אחרות: הורים מרעילים. הורים לא אוהבים.
    עפרה עופר על ילדות של נסיכה
     
     ספר ביכורים איכותי בעידן צעקני
    בזכות יכולתו הלשונית המרהיבה של הסופר הבלתי מוכר, ויכולתו להעמיד ספרות גבוהה שעוסקת בדמויות מהבשוליים - ראוי להעניק לו תשומת לב מיוחדת
    ענת עינהר על
     נורות שרופות | יונתן הראל
     
     
    בליץ על הנפש
    איתן גלס על צריך לעשות את זה יותר מאת אודי שרבני, ספר מטלטל ומטריד שגורם לקורא לעצור ולחשוב
     
     
    טריפטיך לספר של פתיחת הלב
     
     
    מה לך נשמונת | אגי משעול
    עטרה אופק מתלהבת
    "את הספר הזה אני אקרא מהתחלה ועד הסוף, כמו ספר סיפורים". כי השירה של אגי משעול היא שירה מקָרֶבֶת. שפתה פשוטה וישירה, למרות העברית היפהפייה שלה, בלי פילטרים של גינדור או תחכום-יתר, ואין לך תחושה שהמשוררת "החליטה לכתוב שיר" ולהראות לעולם כמה היא חכמה ועמוקה ומוכשרת – אלא שהמלים פרצו ממנה, שלא היתה לה ברירה. וישר את מרגישה שזאת נפש-אחות, מתוקה כל כך, חסרת גיל וגבולות ומלאה באהבה..
     
    משקיף מלמעלה
    עם צאת ספרו עשר אגורות ליאוניד פקרובסקי מסביר מדוע כעת הוא קצת פחות מתנשא על עמוס עוז ולמה הוא לעולם לא ירגיש שייך לכאן
    ראיון עם גילי איזיקוביץ, הארץ 
     
     
    קול חדש - חם ובהיר וחכם  
     
     מן העיתונות>>>

     המלצות קודמות >>>
     
     
    עשרת הספרים הישראלים שאתם אמורים להכיר
     
    הארץ ב"קריאת חובה" עם קלאסיקות ישראליות שאמורים להכיר.. .

    המשך >>> 

    להמלצות נוספות >>


    קטלוג>כתבי עת>הו!>
    הו! 12
    הו! 12  / ע': דורי מנור
    גיליון 12 של הו! מוקדש כולו לשירה. החל בשירים מהעיזבון של דליה רביקוביץ, עבור במשוררות ומשוררים ותיקים ומוכרים, וכלה ביוצרים צעירים ומוכשרים שעשו את הו! לביתם הקבוע.
    עוד כלולים בגיליון שני מדורים מיוחדים: ״פנים חדשות בהו! ו״תרגומי שירה״.

    כתב העת הו!, שבימים אלה רואה אור גיליונו ה-12, מיסודם של אחוזת בית ספרים ודורי מנור, נוסד ב-2005 על ידי דורי מנור ומאז הוא רואה אור בקביעות בתדירות של גיליון או שניים בשנה. המוטיבציה להקמת כתב העת היתה הרצון להעמיד דור חדש של משוררים ושל סופרים ולהציע להם בית קבוע, בלי להתחשב בגחמותיו של שוק הספרים ובמרדף אחרי הרייטינג. מטרותיו של “הו!” הן להשיב לשירה את מקומה המרכזי בתרבות העברית, לשלב את הכתיבה העכשווית בפרוזה ובשירה בתוך מסורת ארוכת שנים של יצירה עברית ומתורגמת, להשיב את מעמדה של האוּמנות כבסיס איתן לַיצירה ולשים דגש על שליטתם של הכותבים בכֵליה הטכניים של אמנותם. 


    בגב הגיליון:
    רק הזכרתי את הזמן, וכבר יבואו ויגידו: “זמנכם עבר!״. הזמן של מי עבר? יגידו: של האליטות. של הממסד. של האשכנזים. של המשתכנזים.
    הזמן “שלהם״ עבר. בתוך כל המלל הזה משורבבים מושגים כמו מרכז ופריפריה, מזרח ומערב, דתיים וחילונים. אלא שהדיון הזה, מה לעשות, הוא בדיוק ההפך ממהפכני וההפך ממתקדם. הוא חוזר לאחור, והוא בעצם רֵאקציונרי במובהק. התרבות שלנו כיום, ממש כמו הפוליטיקה שלנו, חוזרת לאחור בצעדי ענק, והיא עושה את זה מתוך חדווה מזוכיסטית גדולה.
       המשורר, כל משורר, זקוק למסורת. אבל זאת לא המסורת של הלאום או הדת, וגם לא של המגזר שאליו הוא משתייך כמעט תמיד שלא מתוך בחירה. המסורת של המשורר היא אחרת )כך, למשל, המשפחה – במובן המיידי שלה – היא האנטי-מסורת של המשורר. ערכי המשפחה השמרניים הם האויבים הגדולים שלו(. השירים ה״מחאתיים״ שמתפרסמים היום בישראל, הם לעתים קרובות החלום הרטוב של השלטון הנוכחי, והוא עושה בהם שימוש ציני מרהיב. לא רק ש״שירת המחאה״ לא מערערת על יסודותיו של השלטון הזה, אלא היא אף היא מסייעת לו. ובכלל, טקסט שירי שרבים מבני זמנו “מסכימים״ אתו, אינו שיר מחאה אמיתי.
    טקסט שירי שלא נכתבת בו מלה אחת שמנוגדת לרוח התקופה, אינו יכול לערער יסודות. טקסט שירי שאינו קורא תיגר – באופן עמוק – על המוסכמות של זמנו ועל הקונוונציות הפואטיות, אלא משכפל את הדיבורהיומיומי, טקסט שירי שרבים מבני תקופתו “מתחברים״ אליו, אינו יכול להיות שירה חתרנית של ממש.

     
    שם ספר:  הו! 12
    כותרת משנה:  כתב עת לספרות
    שם הספר בלועזית:  Ho!12
    כותרת משנה בלועזית:  Literary Magazine
    הוצאה:  הקיבוץ המאוחד
    בשיתוף הוצאת:  מיסודם של אחוזת בית ספרים ודורי מנור
    עורך/ת:  דורי מנור
    עיצוב עטיפה:  דור כהן
    ציור/צילום העטיפה:  יעל רוזן
    מספר עמודים:  185
    דאנאקוד:  31-9012
    מועד הוצאה לאור:  דצמבר 2015
    מלאי מוגבל - לא למכירה
    בניית אתריםבניית אתרים 

    הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור